ב- 8.10.1973 בבוקר, כוח "גולני" עשה את הניסיון: לשחרר מידי הסורים את "מוצב החרמון".

לא הייתה בידי צה"ל תמונה ברורה: סד"כ האויב היה לוט בערפילים, אבל הוחלט על ההתקפה, שמא עדיין נותרו ניצולים.

כוח "גולני" התוקף אסף בדרך למבצר מספר "פליטי החרמון", אך ניסיון הכיבוש היה עקוב מדם והסתיים בכישלון.

במהלך הלחימה על המוצב – זרם הנפגעים הלך וגדל, בו בזמן שמערך הטיפול בנפגעים – כל העת הידלדל ואזל.

הוא היה זקוק אפוא לדם חדש ותגבורת מהירה, וככה מחלקתי הרפואית, שהייתה אמורה לשמש כתאג"ד, הגיעה לעין הסערה.

בדרך פגש אותנו מפקדנו, סרן ד"ר מיקי וינר (קרפ"ר לעתיד לבוא), והגענו אחריו ל"רכבל התחתון", ובכך התחיל המבוא.

המקום קידם את פנינו – בשקט מתוח עד אימה, וכמעט מיד לאחר הגעתנו חטפנו הפגזה איומה. היעדר כל מחסה בשטח יצר מצב נורא ואיום, אך למזלנו, הכביש היה צר והפגזים עפו מעל ראשינו לתוך התהום.

כעבור זמן קצר דיוק האש השתפר פלאים, וחטפנו שתי פגיעות קרובות בכביש, ברם בפיתול מאחורי אחד הסלעים.

ד"ר מיקי וינר דיווח על המצב בקשר וקיבל אישור לדלג לאחור מהאזור המופגז, ואנו אכן דילגנו קצת אחורה: בין פגז לפגז.

הצטרפנו לכוח "גולני" שמול פסגת החרמון הוצב, וזאת בהמתנה לפקודה מגבוה: להשתלט על המוצב.

גם אנחנו ירדנו מהרכב, מיד וללא כל שהות, והתמקמנו בשטח בהמתנה לבאות וללא פריסת הציוד.

הרובים הצ'כיים שלנו עוררו בין החיילים תדהמה, ואנחנו התבדחנו שזהו נשק סודי שפותח סמוך למלחמה.

בהיעדר נפגעים במקום הימצאנו, נוכחותנו בשטח מיצתה את עצמה, ועברנו לאזור מג'דל שמס – שם יכולנו לתרום תרומת מה.

היה במקום מגרש מרווח שאיפשר קליטה של נפגעים לא מעטים, ואף טיפול בהם – בתנאים יחסית נאותים. ואכן לאחר הגעתנו והתפרסותנו במקום, הנפגעים מהחרמון (לוחמי גדוד 51 והסיירת) התחילו לזרום.

הפצועים שביניהם זכו להשלמת הטיפולים, וההרוגים – לפינוי מסודר, לפי כל הכללים.

בשהותנו במקום – חווינו גם תקרית בזק, כאשר מעבר להר: הגיח לכיווננו מסוק ענק. תחילה הוא לא עורר ולו חשד הכי קטן, ואחד הקצינים הבכירים במקום סימן לו נחיתה ע"י רימון עשן. אמנם מפקדי הישיר (סמ"ר שמשון ישראל) העיף עליו מבט נוקב, ומכיוון שידע לקרוא ערבית הוא קלט מיד שמדובר במסוק האויב.

לאחר שהשמיע בקול רם אזהרה: נפתחה אש נק"ל לעבר המטרה. המסוק הסתלק לו מיד וללא שהייה, ונעלם מעבר להר, כאילו כלל לא היה.

לבסוף הוחלט, בינתיים, לוותר על כיבוש המוצב ולהתרכז בחזיתות אחרות, ואנו סיימנו את הטיפולים בשטח וירדנו לבניאס עם עין צופיה אל הבאות.

לדאבוננו, חטיבת "גולני" ספגה בקרב הרבה נפגעים: 25 הרוגים ו-57 פצועים. כאמור, גם לנו היה חלק בטיפול בנפגעים, כי באותו היום פלוגתנו הרפואית טיפלה ב-31 פצועים.