זיכרון זה הוא עבור חברי בנגמ"ש בצוות חימוש –פינוי ביחידת דב לבן, גדוד סיור ופשיטה 88 אמפיבית.
אמציה אטלס - סמג"ד, זאב ארצי, הרצל חתוקה, שלמה נפתלי, זוהר טופז , דר" יהודה עדות – רופא,

ולזיכורנם של חברנו לנגמ"ש: אורי שינהורן ז"ל קצין חימוש, משה זהבי ז"ל, יוסף דוידזון ז"ל, ויעקב קסטנבוים החובש.

לאור אופייה המיוחד של היחידה, הצוות שימש כלוחמים לכל דבר, בכלי שהיה הראשון לפרוץ ולטהר את החלק הדרומי במתחם "אורחה " (בסרפאום) מעבר לתעלה.

ב-19.10.73 חצינו את התעלה על גשר הדוברות מערבה, דרך החיץ החקלאי ותעלת המים המתוקים.

פנינו לכיבוש החלק הדרומי הפתוח של מתחם אורחה, ואילו המגד יוסל'ה ז"ל עם חצי מהכוח משך צפונה מעבר לתעלת המים המתוקים, אל האזור הבנוי בכפר.

מכוון שבמכשיר הקשר של הכלי שלנו ניתן היה לשמוע את הפלוגות, החטיבה והאוגדה, התקבל הרושם שהמתחם לא מאוכלס בלוחמים רבים ולא צפוי קרב קשה, מה שהתברר כמודיעין מוטעה לחלוטין.

עם הכניסה למתחם, תוך שטיפה באש קדימה, אורי צועק בקשר: "קחו את הזרקור הזה ממני – זה יהרוג אותי". ולאחר שניה אני שומע את המילה – "חטפתי", ואורי נופל מצריחון המפקד לרגלי.

נפתלי ואני מעבירים אותו במהירות לספסל של הד"ר עדות, הרופא הגדודי, אשר קבע את מותו.

אנו ממשיכים קדימה ויורים צרורות קצרים מהמקלעים, כשאנו מזהים מצרים בתעלות עם קפלי קרקע שמתרוממים וזורקים רימונים לחזית הכלי.

אמציה השליך עליהם רימונים, תוך שהוא מכוון אותי לחיילים מצרים נוספים.

יריתי לעברם צרורות מהמקלע 0.5 שלי בסיועו של זהבי מהמאג בדופן שמאל.

בהמשך, ארגז הפעולה של המאג של אורי ז"ל חטף פגיעה והתפוצץ וחטפנו פגיעה בדופן שמאל של הנגמ"ש. חתוקה (הנהג) משך ימינה חזק והכלי הסתובב ב-180 מעלות ונדם.

נפתלי ואני קפצנו מהכלי על מנת להעביר את כבלי הגרירה לחזית. במקביל - זהבי, דוידסון והחובש קסטנבוים ירדו מהכלי תחת אש תופת לחלץ את הפצועים מהכלי שנפגע קשה בצד ימין שלנו ונפגעו (כנראה מסאגר).

זהבי ודוידסון נהרגו במקום, ואילו החובש קסטנבוים נפצע קשה ובהמשך נפטר מפצעיו.

אני ונפתלי העלנו אותם לכלי ודילגנו לאחור לצורך התארגנות.

בשעות הערב המאוחרות, חתוקה, נפתלי ואני נענו עם הכלי בחזרה לכיוון התעלה תוך שאנו מורידים את הנפגעים של הכלי שלנו בתאג"ד ונערכים לחניון לילה, אשר היה מלווה בירי קטיושות רצחני לעברנו במשך כל הלילה.

כאן מסתיים הזיכרון שלי מהמלחמה אשר מתייחס בעיקר לקרב ב-19.10.73 מעבר לתעלה במתחם "אורחה" בסרפאום - שכל מי שהיה שם לא יצא כפי שנכנס.

את שאר סיפורה של יחידת דב לבן בכלל ובמלחמת יום הכיפורים בפרט ניתן לקרוא בספר של היחידה "באש ובמים", 2021 .