שירתתי באוגדה של אריק שרון בגדוד תותחנים. היינו בהמתנה לפני הצליחה.

בזמן ההמתנה, שמעתי מישהו קורא בשמי. הסתובבתי וראיתי את אלי פליקר עומד על ארגז משאית ודופק עם ידו על גג הקבינה כדי שהנהג יעצור.

המשאית נעלמה מעיניי, ואני התחלתי לרוץ אחריה. אחרי כמה מאות מטרים, הבנתי שהמשאית לא עצרה.

זאת הפעם האחרונה שראיתי את אלי, שהיה חברי בשירות הסדיר.

לאחר מכן קיבלתי גלויה מאביו שהוא נהרג.

לימים, בעת שירות מילואים, קראתי ספר שאלי היה תחמושתן בגדוד שיריון ועל התרומה והאומץ שהוא גילה בתפקיד זה.