"...כך, לאורך כל המלחמה, דני ואני ניהלנו את העברת הפצועים מהמנחת לבית החולים."

השעה 14:00, יום כיפור.

הגעתי בטרמפ עם הסמג"ד שלי, פצי. ירדתי למנחת המסוקים של בית חולים שדה ברפידים בכוונה לתפוס טרמפ עם מסוק ולהצטרף לפלוגה א' של סיירת שקד, שהיתה באזור המיתלה.

במנחת עמד חייל בודד, סגן, שריונר קטוע יד שמאל. שמו דני, הוא נפצע בפעולת כארמה.

גם הוא חיפש טרמפ.

אני עצמי פצוע קשה ביד ימין. זו נכות כמו קטיעה, היד לא שימושית.

בשעה 14:00 מתחילה המלחמה, כשמספר מיגים תוקפים את השדה ברפידים.

כעבור כחצי שעה מגיע מסוק עם פצועים, ורק דני ואנוכי במנחת.

בסיוע המכונאי המוטס הורדנו את ארבעת הפצועים הראשונים. רצתי לבית החולים להביא אמבולנס. וכך, לאורך כל המלחמה, דני ואני ניהלנו את העברת הפצועים מהמנחת לבית החולים.

איש לא ידע מי אנחנו אבל כולם צייתו לפקודותינו.

הגיעו במסוקים חבריי ליחידה, פצועים וגם לצערי מתים.

אחד המתים הוא אליהו אמסטר, שהיה סמ"פ שלי באימון ולוחם בסיירת.

לפני שנתיים, בפעם הראשונה אחרי 48 שנים, עליתי לקברו בקיבוץ מזרע וסיפרתי למשפחתו את הסיפור.

בתמונה הראשונה מימין - דני קטוע יד שמאל, ואנוכי אחרון מימין, נושא את האלונקה ביד שמאל.