רס"ן בדימוס דידה מנקין

ערוץ 7 עשה עליי סרטון לפני מספר שנים שהכותרת שלו הייתה "אוחז בידו את מלחמת יום כיפור כל יום".

אנשים ששומעים את המשפט הזה אומרים בליבם, "לאדם הזה ודאי יש שריטה, שהרי המלחמה הייתה לפני 50 שנה".

האמת שאני ורבים אחרים שעברו מה שעברנו במלחמה, יש להם שריטה. השאלה היא מה עומק השריטה.

במקרה שלי, אם מדרגים מ-1 עד 10, אני מרגיש במצב 1 . אחרי המלחמה הגעתי לנהלל לאזכרה של מפקדי הנערץ עמוס בן דוד ז"ל בעל עיטור "העוז" שהייתי סגנו בפריצה לסוריה על ציר אמריקה.

כשקיבלתי את רשות הדיבור פשוט נשנקתי, לא יכולתי לדבר. לאחר האירוע החלטתי לקחת את עצמי בידיים, בתקופת נערותי אספתי פתגמים ונזכרתי באחד שאומר כך: "בתי הסוהר של הנפש גרועים מצינוק האבן".

התחלתי להעביר מורשות קרב על החוויות הקשות מהמלחמה, פשוט כדי לשחרר מבתי הסוהר של הנפש, ובנוסף ליוויתי משפחות שכולות בימי זיכרון.

במקרה הנוכחי משפט הכותרת הוא בעצם גימיק תקשורתי, וההסבר: אחרי המלחמה הורדתי מטנק צנטוריון פגוע [שוט מטאור] את התפוח של ידית ההילוכים, שתלתי בתוכו מיסב ובניתי לי תפוח הגה.

במשך 48 שנים העברתי אותו מרכב לרכב, ובעצם "אחזתי את המלחמה בידיי כל יום", לפני כשנתיים הפסקתי לאחוז את התפוח, אבל לא הפסקתי לחשוב על המלחמה.

הנה ציטוט מהפוסט שכתבה בתי רוני בפייסבוק שמסביר את העניין.

"גנבו לאבא שלי את המשאית 😔 מבקשת את עזרתכם, אנא שתפו. המשאית אולי נראית חדשה, אבל היא בת 25 שנה. לא שווה הרבה אבל בתוכה, יש חפץ סנטימנטלי שנלקח וממש העציב את אבי. רובכם בטח לא נתקלתם במושג "תפוח הגה", מדובר באביזר שמותקן על גלגל ההגה ומאפשר סיבוב שלו בעזרת יד אחת בלבד, ובד"כ מיועד לנכים.

התפוח אינו תפוח רגיל וגם לא נפל מהעץ, זהו תפוח שפורק מידית הילוכים של טנק מסוג "שוט מטאור" שנפגע במלחמת יום כיפור.

עם שוך הקרבות הותאם התפוח לרכב הפיאט 238 שהיה ברשותו. התפוח ממשיך אתו ועובר ברכבים שלו מזה 48 שנים.

המלחמה גבתה מחיר נפשי קשה מאבי, והתפוח נותן לו הרגשה שהוא "אוחז את מלחמת יום כיפור בידו כל יום".

המשאית נגנבה בסוף השבוע האחרון (23/10) כנראה למרחב שכם או ג'נין. ברור לכולנו שהסבירות לאיתורה אינה גבוהה ובכל זאת אסור לאבד תקווה, ולכן אם מישהו נתקל בקצה חוט נשמח לקבלת מידע."