במלחמה גויסתי יחד עם הרכב שלי, והמשימה הראשונה שלי היתה לגייס מילואים באיזור אשקלון.

לאחר שהתחיילנו וקיבלנו ציוד, ירדנו לרפידים (ביר גפגפה).

כשהגענו לרפידים שלחו אותנו דרומה לביר ת'מאדה. נאמר לנו שהקומנדו המצרי צנח באיזור, והורו עלינו לעשות מארב, כאשר לכל 4 אנשים הקצו נשק אחד.

למחרת בבוקר שלחו אותנו למתלה ושהינו שם עד סוכות (עד שלב חציית התעלה).

באותו זמן עסקתי בעיקר בהעברת ציוד מהעורף לחזית. אחרי סוכות, עברנו את התעלה, והתפקיד שלנו היה בעיקר לסמן בערב את הדרך עבור הטנקים.

משם הגענו לג'אבל ג'ניפה. מכיוון שהרכב היה שלי, יכולתי לנסוע לכל מיני מקומות ויום אחד הגעתי לאיזור האגם המר (בערך שלושה ימים אחרי חציית התעלה).

שם הבחנתי בכמה חבר'ה ששוחים באגם. התברר שמדובר ביחידה של חטיבה 9100, חבר'ה עם כיפות סרוגות. הם לא שחו, אלא ארגנו שוחות, כדי שבלילה הם יוכלו להתמודד עם הצבא המצרי במידה ויתקרב.

לבשתי לבן באותו יום, מכנס לבן קצר וחולצה לבנה, ושהחבר'ה ראו אותי מתקרב, הם היו בטוחים שאליהו הנביא הגיע אליהם.

עצרתי אצלם והתברר שאין להם מים ומזון ושהם איבדו קשר עם יחידת האם שלהם. ברכב שלי היה מכשיר קשר, מים ומעט מזון ומייד דאגתי להם לכל דבר שהיו צריכים.

לימים הם קראו למוצב - מוצב ג'קי, שהיה צפונית-מזרחית למוצב קיסנג'ר.