"זרם בלתי פוסק של אנשי מילואים על בגדי חג מגיע ומחליף למדים."

יום שישי בצוהריים, ערב יום הכיפורים, בסיס אמונים. עוברים תרגולות רננט רסס וכו, ופתאום המ"כים שלנו נעלמים.

אחד המ"כים והמ"מ עושים מסדר זריז, חגור נשק.

הרב הצבאי אוסף רשימת צמים, ואני בתוכם. בערב מופיע המ"מ עם המ"כים והרב הצבאי, והם נותנים הוראה לשבור את הצום ולאכול כי אנחנו מתפנים לשדה תימן.

הגענו לשדה תימן לתוך מציאות לא נתפשת.

אנו טירוני חרמ"ש מזוודים את הזחל"מים והזלדות, מציבים את האקדחים והפיסקופים, מסדרים את סרטי הפעולה ב-03 ובמקביל זרם בלתי פוסק של מילואימניקים מלווה בשמועות לא יאמנו שהמצרים חצו את התעלה ומתקדמים בסיני.

לפתע מופיע האוגדונר אריאל שרון, ומאיץ בנו מהר מהר לסיים את זיווד הנגמ"ש.

אני מדווח לסמל המחלקה שחסרות קופסאות פעולה ל-03. הוא מתעלם. אנחנו כבר ב-2 לפנות בוקר, חלק נרדמים על הכלים והמ"כים מעירים אותם.

זרם בלתי פוסק של אנשי מילואים על בגדי חג מגיע ומחליף למדים.

אנחנו פורצים דלתות של מחסנים כדי להשלים חוסרים.

בינתיים החבר'ה פותחים חמש מנות קרב. הבסיקויטים מלאים תולעים.

אנו שופכים מים מהג'ריקן למימיות ושותים.

ניתנת הוראה לעלות על הכלים. הבלגן נוראי.

מישהו אוסף מאיתנו את פנקסי החוגר לצורך רישום. אני מצוות בשיוך לחטיבת בסל"ש, ומצרפים אותנו כעתודה למאגר מילואים שנראים לנו יותר כסבא שלנו.

המ"פ מודיע לנו שאנו עתודה לאפשרות שירדן תכנס למערכה ממזרח.

בינתיים אנו מנסים להבין מהמ"כים שלנו מה קורה, יש שמועות על מחטף מקומי.

איש עדיין מאיתנו לא מעכל שיש מלחמה.

כך מתחילה עבורנו מלחמת יוה"כ.