ביום כיפור בהיותי בסוף ההריון, בעלי, יעקב פישמן, הביא אותי עם בתי בת השלוש לאחי, שגר סמוך לבית החולים קפלן ברחובות.

ב-12.10 ילדתי, ורצינו להודיע ליעקב שנולדה לו בת. התקשרנו לרדיו, לקצין העיר, והשארנו הודעה.

יעקב נלחם בסיני בגדוד תותחנים ולא קיבל שום הודעה.

ב-19.10 נשברו משקפיו של אחד הלוחמים, הוא נשלח לאשקלון והתקשר על פי בקשתו של יעקב אלינו.

ורק כשחזר לגדוד יכול היה לבשר על לידת הבת.

לא שמענו מיעקב דבר עד שקיבל חופשה של 24 שעות שבועיים אחרי הלידה.

היו אלו ימים קשים של חוסר ודאות ודאגה שהתערבבו עם אירוע משמח.