מתוך קטעי זיכרונות של קצין חמ''ל צעיר, קצ'ה – הפעם זה לא מה שאתה חושב.

הייתי קצין בחמ"ל של אוגדה 252, סג''מ, שבגלל המלחמה לא היה זמן לתת לו את דרגת הסגן.

ביום חמישי בערב ידענו שהולכת להיות מלחמה בקרוב.

אלברט הוגדונר היה מרוגז שלא נותנים לו לגייס את חטיבת המילואים שלו, לי אמרו להכין את החפ''ק. אני חשבתי שזה יתחיל בשבת בשש בערב. בהתחלה לא הבנתי מה המשמעות של מלחמה, לאחר שבוע הבנתי מצוין מה זה מלחמה.

הבלגן התחיל בשתיים בצהריים, כאשר אלברט וקצין האג''מ גדעון שהיה גם המפקד שלי, בדקו לי את הנגמשים של החפ''ק. בדקנו את המפות שהפקידות ציפו יפה בניילון ואת הקשר. אז הגיעו שני סוחויים מצריים ביעף נמוך, וזרקו שתי פצצות לא ממש קרוב אלינו.

אלברט אמר "זה התחיל, בואו לחמ"ל".

סגרתי את הנגמשים ורצתי אחריהם. החמ"ל היה ממוקם בבונקר גדול עם מספר חדרים על גבעה במרכז רפידים (ביר גפגפה המצרית).

הכרתי את החמ"ל טוב. שם ביליתי את חצי השנה שלפני המלחמה, הרבה משמרות לילה ובזמן פעילות לאורך תעלת סואץ.

נכנסתי לחמ"ל, הטלפונים התחילו לצלצל ובקשר התחילה המולה. הצטיידתי בנשק של קצין חמ"ל, שלושה לורדים: כחול לסימון כוחותינו, אדום לאויב ושחור לדברים ניטרליים שכמעט לא היו. אז הדברים היו ברורים, אדום או כחול.

משכתי את המפה המרכזית של התעלה, שהייתה על לוח הזזה גבוה למרכז החדר. הגיע סמל מחדר המודיעין של החמ"ל עם עדכונים והתחלתי לסמן חצים אדומים לאורך כל התעלה.

ההמולה והצפיפות בחדר הכניסה לחמ"ל גדלה במהירות והגיעה לשיא לקראת הערב, כאשר הגיעו ראשוני הקצינים של שתי אוגדות המילואים, מג"דים ומח"טים, לברר מה קורה.

יותר מאוחר כאשר הייתי קרוב למרכזיית הטלפונים בכניסה, נכנס בסערה קצין עם זקן פרוע בצבע אפור ודרש בתוקף לקשר אותו לאריק, אחד האוגדונרים במילואים. לקח זמן להתפנות אליו אבל בסוף קישרנו אותו.

עמדתי לידו והקשבתי לשיחה, כך שמעתי: " הלו אריק",
אריק – "כן ,
קצ'ה" - "זה אני קצ'ה מה קורה?"
אריק – "זו מלחמה. אין לי זמן להסביר. איפה אתה?"
קצ'ה – "ברפידים. הגדוד מתארגן. הם רוצים לשלוח אותי צפונה. תעביר אותי אליך".
אריק – "קצ'ה, הפעם זה לא מה שאתה חושב, לא זוחלים עם סכין בין השיניים. תעשה בדיוק מה שאומרים לך".
קצה - "בסדר".
הוא החזיר לי את השפופרת ,יצא מהחמ"ל ונעלם לחשכת הליל.