הזיכרון שלי מתחיל ביום הראשון למלחמה בשעה 13:50.

יום כיפור שקט שורר בבסיס של ח"א, שלא כבכל יום רגיל רועש וגועש. אני משרתת ביחידה של צילום אוויר, ופתאום בשעה 14:00 רעש צורם של מנועי מטוסים ממריאים.

אני והחיילים שנשארו בתורנות מביטים אחד על השני ולא מבינים מה קורה. מנסים להתקשר בתוך הבסיס כדי לבדוק מה קורה ולא עונים לנו, אז הבנו שקורה משהו גדול והחלטנו להדליק רדיו. כך שמענו שפרצה מלחמה, ותוך דקות ספורות התחיל הבסיס להתעורר לחיים.

לאט לאט החלו להגיע אלינו הידיעות על כל מטוס שנפל מי ניצל ומי לא שרד.

לצערי, למרות ששמענו שמפקד הטייסת אבי לניר נשבה בחיים הוא לא חזר מהשבי הסורי.

זיכרון זה מוקדש לו ולכל טייסי הבסיס שנפלו. נזכור אתכם לעד.