הוחזרנו לבית הספר לשריון מחופשת שבת/כיפור.

הצוותנו ועלינו על המטוסים לראש פינה, זיוודנו את הטנקים ובשבת בבוקר עלינו לרמת הגולן על גבי מובילים. מדריכי הנהיגה המיומנים הורידו את הטנקים מהמובילים ופרסו את הכלים.

כאשר הגיעו האוטובוסים עם שאר אנשי הצוות ירדו עלינו מטוסים והורידו פצצות. דהרנו לכיוון מזרח עד לבוקעתה, שם נפרסנו על הגבעות שמצפון לחרמונית מדרום להר ורדה ומזרחה עד תעלת הנ"ט. נפתחה עלינו אש טנקים, והתחלנו להשמיד טנקים והכל לבלום את הסורים ולא לתת להם לעבור את תעלת הנ"ט.

ביום שלישי קיבלנו פקודה לעבור מתחת לחרמונית ולעזור לגדוד 77 במה שנקרא אח"כ עמק הבכא. ביום הזה נהרגו המג"ד , המ"פ, ובשוך הקרב - כשהסורים נבלמים, מצאתי את המדריך/ נהג הטנק אפרים דוד בטנק הפגוע שחתף פגיעה ישירה.

הגענו לשטח מעל עמק הבכא, ראיתי עמדה מעולה בה אני רואה את העמק פרוס ובו מלא טנקים סורים, נתתי פקודה לגורים של לעלות צפונה ולתפוס עמדות ירי, צלפתי בטנקים הסורים והתרעתי לגורים על בואם של אחרים באגף.

נותרתי ללא תחמושת של טנקים, קהלני ביקש שלא אזוז לאחור והתחלתי לירות על הטנקים הסורים במקלעים בלבד כשאני מכוון לאפיסקופים. הצלחתי לעצור אחד, וכשהמפקד שלו יצא החוצה יריתי בו והטנק חדל. בתום הקרב מצאתי את המפ' גוסס ואת מדריכי האהוב (אפרים דוד) מת בתוך תא הנהג.