מנחם ורדי פנה אליי וביקש ממני לעלות לרכב שלו ולהיות איש הקשר שלו.

מנחם ורדי הגיע מאימון אחד וניהל את המערכה במלוא האחריות. הוא עמד לרשותו של הסמח"ט בשלב ההקמה, ומיד ביום הראשון עמד בפני כל אחד כביום של דין.

לא לחינם העיף את השולחן של הנשק שרצה להחתים את החיילים על הציוד. לא לחינם לקח נשקים והעביר למי שהיה צריך, וכאשר התחלנו לנוע הסביר לכל מפקד את החשיבות להגיע לנפח כמה שיותר מהר.

כאשר ביקש ממני להכניס את הטנקים לחניון לילה. מיד נענתי לפקודתו, וכאשר נכנסו לחניון לילה שלושה טנקים סורים רצתי בכל כוחי לנסות ולעיר את החיילים, כדי שהטנקים הסורים לא ייגעו בהם. בלילה לא ישנתי כמעט, ביום המחרת נרדמתי ברכב והשלמתי את השעות שינה.

כאשר החברים תפסו מחסה, אני ישנתי על הרכב. לאחר מספר דקות חזרו לרכב וראיתי את מבטו של מנחם אלי, ואני מצטער על כך שלא הספקנו לערוך סיכום עם מנחם ורדי על מה שקרה במלחמה, כי מנחם נהרג בכניסה לתעלה במוצב הקרוב שכנראה ירו על זחל"ם לבדו ונהרג.

מנחם, אני כותב לך לזיכרון. כדאי לספר את גבורתך.

פעלת בדין ואני מאמין באמונה שלמה שריבנו של עולם ראה את מידת הדין לזיכרון.

לעד יהיה זכרך ברוך, ולי לא נוצרה הזדמנות אולי לפחות להסביר לך את הקטע של השינה שלי.