"נכון תסדר את הקשר בטנק, אני רוצה לחזור לתעלה?"

נהג טנק שחטף טיל, שואל אותי התאריך - 6 באוקטובר 1973. שעה - 16:00.

שעתיים אחרי פרוץ הקרבות.

אני יושב על קצה הכיסא בחמ"ל הגדוד בג'ידי בסיני. מקשיב לרשתות הגיזרה, ושומע את אנשי המעוזים בתעלה, זועקים לעזרה, ומשתתקים אחד אחד.

לפתע נכנס מישהו.

- ששון, מישהו פה בחוץ, מחפש את קצין הקשר.

אני יוצא מהחמ"ל במהירות. בחוץ עומד טנק פטון, נראה גדול במיוחד. לידו חייל מבוהל.

- אתה קצין הקשר? - הוא שואל, נסער.

- כן - אני עונה. - אני יכול לעזור?

- חטפנו טיל בטנק - החייל עונה. נראה ממש ילד.

- אין לנו קשר בטנק, אתה יכול לסדר את הקשר?-

- איפה אנשי הצוות האחרים? - אני שואל

כולם נהרגו - עונה בחטף

- נכון תסדר את הקשר בטנק? - אני חייב לחזור לתעלה, החברים שלי נלחמים שם, ואני חייב להיות איתם.

אני נכנס לטנק. יש בו ריח של מוות. דפנות הטנק אדומות מדם אנשי הצוות שהטיל חיסל. אני מצליח לזהות את החור, שהטיל קדח בדופן הפלדה של הטנק, בסה"כ חור בקוטר 3 ס"מ אני בוחן את ציוד הקשר שבטנק. הכל הרוס. הטיל עשה שמות בפנים הטנק.

אני יוצא אל הנהג שמחכה לי בחוץ, על קצות האצבעות.

- נכון תסדר את הקשר? - הוא מביט בי, על סף בכי. - החברים שלי מחכים לי... אני חייב לחזור לתעלה.

אני חושש לומר לו, מה מצב הקשר בטנק.

- יש אנשים שיצטרפו אליך לטנק, כשתגיע לשם - אני מנסה להבין.-

- כן, יש שם חברים שלי, שאיבדו את הטנק שלהם, והם מחכים שאגיע.

אני מביט בו.

ילד, כנראה בן 19, מבוהל, כל רגע עומד לפרוץ בבכי.

תראה - אני מנסה להיות מעשי - בטנק הזה, הקשר לא יעבוד, אני יכול להציע לך פתרון מאולתר.

- אקבל כל מה שתציע, אתה קצין קשר... -

הוא נראה טיפה מעודד. - אני אקשור לך חוטים לכותפות של החולצה, ומי שיהיה מפקד הטנק, ימשוך בחוטים, וינחה אותך לאן לנסוע.

- יופי, ואני אוכל לחזור לחברים שלי?

אני קושר לכותפות החולצה של החייל, חוטי טלפון שאילתרתי. הוא נכנס לטנק לתא הנהג, אני נכנס לתא מפקד הטנק. מושך בחוטים, בודק שהפיתרון עובד.

- יופי, תודה, תודה רבה, נהג הטנק מחבק אותי, היצלת אותי.

הוא מניע את הטנק, נעלם ומשאיר אבק מאחוריו. אני עומד משתאה. כרגע חוויתי את העוצמה של צה"ל אין לי מושג מה קרה עם האיש בהמשך המלחמה ההיא, אני יודע, שהמלחמה הוכרעה בזכות חיילים כמוהו.