מלחמת יום הכיפורים

סיפור עלום על חבר שאף אחד לא הכיר, קראו לו יששכר חרמץ והוא נולד ברחובות.

מלחמת יום הכיפורים, יום אחד ,יום כיפור, אני ראש העיר בת ים, כן ליום אחד, מפקד גיוס של תושבי העיר.

לא מבין איך הגעתי לתפקיד הזה, עשרות אוטובוסים ומוניות מכיכר העירייה, השעה כבר 19:00 בערב, חייב להגיע למחנה עופר, זה בסיס האם שלי ....

עולה על אחד האוטובוסים האחרונים, קודם נועל את ארגזי הבטחון הריקים, כל הצווים נמסרו, ידעתי שעשיתי את המירב, כל העיר גוייסה.

שעת לילה, עכשו השעה 22:00 מגיע למחנה עופר, לא ממש מכיר, לא זוכר אם אי פעם הייתי במחנה הזה, מחפש את הגדוד שלי, גדוד השריון של משה מלר, מספר 61 בחטיבה 514 .

הייתי עם הגדוד הזה פעם באימון קצר וזהו, לא ממש מכיר את האנשים, קצת לפני כן השתחררתי משרות סדיר , לא ממש מכיר את החיים וכבר במלחמה ...

אני מגיע למחנה, מוצא את מפקדת הגדוד, מה לעשות, תפקיד אין לי, כדי לעזור, מדביק מפות על הרצפה - של רמת הגולן, אמרו לי אתה מש"ק מודיעין, תהיה במודיעין, תדביק מפות קוד, בינתיים כל הבסיס כמרקחה .

זהו הבסיס של אוגדה 36 , האוגדה של מוסה פלד , מפקד החטיבה שלי זה יוסי פלד, מוסה פלד כבר לא איתנו ויוסי פלד יבדל לחיים ארוכים.

טנקים מניעים , זחלמים נבדקים, ציוד חסר, אין שקי שינה , הנשק תתי מקלע עוזי ורובי FN בלגיים, לחלום על M-16 רק התחלנו....

נגמש"ים זה עדיין חלום, מחכים למובילים , אנחנו התקפת הנגד ברמת הגולן , לפחות סיוע ללוחמים הסדירים, הם עוד שם נלחמים, לא ממש מבינים מה קורה, בנתיים עושים סיורים במחנה, מחפשים לגנוב ציוד, הכי נחשקים אלו ג'יפים, כאלו של פעם תוצרת נצרת.

עובר הלילה, אף אחד לא ישן , כולם מחכים למובילים ,שלא מגיעים , אין מובילים , את כולם אימץ אריק שרון לסיני, מתקבלת החלטה לנסוע על הזחלים , לרמת הגולן ?? ...לא להאמין, יותר מ-100 ק"מ, מעניין מי יגיע.

עם אור ראשון מתארגנת השיירה לתנועה, האוגדה ניפרשת על עשרות קילמטרים, טנקים בתנועה על הכבישים ,לא להאמין למחזה כזה, נוסעים דרך עמק הירדן עד לצומת צמח, הטנקים סנטוריונים של הצבא הבריטי, מנועי בנזין , בצומת צמח, ניגמר הדלק .

מישהו היה חכם, קצין התחזוקה אני חושב , הכניס טנק טנק לתחנת הדלק ותדלק , נתן פתק כזה לבעל התחנה, כמו התחייבות , הוא ידע שאף אחד לא ישלם לו אבל רוקן את התחנה