"מה שראיתי בחווה הסינית על זה אני לא יכול לדבר עד היום. עדיף להשאיר את זה שם..."

היינו מילואימניקים שנקראו במהלך התפילות של יום כיפור.

הגענו כמה מהר שיכולנו לג'וליס ליד קריית מלאכי, עלינו על זלדות (זחלים משוריינים) ומשם נסענו עדיין רכובים על זלדות כל הדרך לתעלה.

בהתחלה, היינו יחידת סיור של בית הספר לשריון ואחר כך איבטחנו את ראש הגשר לחציית התעלה, אחריה הפכנו ליחידת הסיור של האוגדה של אריק שרון.

המשכנו איתם לכיוון החווה הסינית לשם נכנסנו כדי לחלץ את הצנחנים.

תוך כדי חילוץ, חייל מצרי כיוון עלינו בזוקה, עזבתי את המכ"ח, הרמתי אותו מהכובע פלדה וזרקתי אותו על הרצפה.

את הצנחנים כתשו בהפצצות כבדות מהאוויר ומהיבשה, ואנחנו, המילואימניקים, רצנו לתוך הבורות שלפני כמה רגעים התפוצצו בהם פצצות כדי לחלץ את מה שיכולנו מהצנחנים, התחלתי לירות כמו משוגע, פגעתי במה שיכולתי, והחברה אמרו שפעם ראשונה הבנתי שאני במלחמה.

הייתי גם גולנציק בתל אל פאחר ב-67 ונזכרתי במראות הקשים שראיתי שם. אבל מה שראיתי בחווה הסינית על זה אני לא יכול לדבר עד היום. עדיף להשאיר את זה שם...

בשוך הקרבות, המשכנו לשרת חצי שנה נוספת ברפידים שם הכרתי את אהבת חיי