מכתב מרמת הגולן ששלח חייל המילואים גדעון פרלמן לאשתו נעמי שנותרה בעורף עם 3 ילדיהם הקטנים, ב-17.10.73. וכך כתוב במכתב:

ב"ה הושענא רבה

לנעמילה אשתי היקרה שלום רב,

הוצפתי גל חיבה וקשר עמכם אתמול בערב כשקיבלתי שלושה מכתבים בבת אחת. זה נעים ונהדר, ויחד עם זה מפחיד כשצריך להלחם וכל כך הרבה אנשים נתלים בסינורי.

היום היה מצב מוזר מאוד, לא עשינו כלום, כבסנו, התרחצנו, התפללתי, וכו' פתאום היתה הפגזה של 10 דקות. התחבאתי מתחת לטנק. מישהו ערום ומסובן קפץ והשתטח בתוך הבוץ, ואח"כ המשכנו את הפיקניק כאילו לא קרה כלום.

אתמול נכנסנו לחנות מכולת והצטיידנו בעטי "ברקר" ונייר כתיבה, היה שם גם סבון לוקס אבל לא לקחתי. יש כאן די הרבה חיילים שהצהירו שהם לא ישתמשו בשום דבר סורי.

נשיקות, גדעון.