תפילה אחת קטנה

אם יש חוב שמדינת ישראל חבה ללוחמיה זהו החוב הענק לצוותי הטנקים של מלחמת יום כיפור. חרף החלטות הרות אסון של הדרג הפוליטי והפיקוד הבכיר, עם הגב אל הקיר, בלחימה עיקשת , רבת נפגעים, הושג נצחון צבאי ענק. טנקיסטים אשר נפגעו, אזרו עוז והמשיכו להילחם בחירוף נפש, הם הגיבורים האמיתיים של מלחמה זו. סיפור זה נכתב במדה רבה בזכות עבודת מחקר ואיסוף יסודית, של חברנו רב הכשרון , אריק זטורסקי, אשר לא מוותר, לא מרפה, גם בחלוף 47 שנים עד שחלקי הפאזל מתחברים. זה עוד סיפור אחד מני רבים...

מצורף דף מיומן מבצעים 13/10/73 : יומן רדיו פעילות תחנות אגזוז מבצעים חט. 401 69.15 בבל 4 שעה 17:00: דיווח מברג ל 22: לגבי מצב היחידה, הרגע נשרף כלי אחד אצל "אלמוגי" בשעה 11:00 בערך 22 למברג: המתן, אמור שנית. מברג ל 22 : כלי של "אלמוגי" עלה לעמדה גבוהה , שמל פגע בו והוא נשרף.

סיפור נוסף:

9/10/73 מדינה בעלטה. זה המראה שנשקף ממטוס הבואינג 707 של אל על לעת ערב של יום זה. המטוס , עמוס - בעיקר טנקיסטים קצינים ששהו בחו"ל, עושה הקפה ומתיישר לקראת נחיתה. ההסעה לטרמינל אורכת מספר דקות. החתמת דרכונים נעשית במהירות. ביציאה מהטרמינל נציגי צה"ל, קולטים את הבאים ומנפיקים צווי 8. אוטובוס הסעות ממתין ממול. היעד, מחנה ג'וליס סמוך לאשקלון.

כאוס מוחלט, הוא תאור הולם למצב השורר במחנה . עשרות מילואימניקים רובצים בחוסר מעש ברחבי המחנה. אין יד מכוונת. (איפה "הסוס הלבן ???). קפיצה הביתה להיפטר מהמזוודות, להגיד שלום ולהצטייד בסרבל, נעליים ותרמיל , נראה כמו המעשה השפוי והרצוי בערבו של יום זה.

10/10/73 בוקר. הכאוס עדיין רב, אך מתחילים להתארגן. רישום פרטים אישיים וחלוקה לצוותים, בביצוע. הסעה לנמל תעופה בצהרי היום והטסה במטוס תובלה לרפידים. הדלת נפתחת, יורדים בסמוך למסלול הנחיתה. במרחק קצר נוחת מסוק צבאי עמוס בפצועים. בעודי מסייע במלאכת הפינוי.