"לשבור שבר בארץ מצריים" 20/10/1973

הלילה שבין ה-19 ל-20 באוקטובר עובר עלינו בתנועה בשיירת טנקים מאזור המיתלה, צפונה לכיוון אזור הצליחה. מספר ימים קודם לכן איבדתי טנק כתוצאה מפגיעה ישירה. כולנו נפגעים מרסיסים. נכון להיום, לא ידועים לי שמותיהם. לא זכור לי עם מולא טופס שיבוץ קרבי. בימי הלחימה הראשונים, אספו צוותים, העלו על טנקים, ללא רישום כנידרש. דרכינו נפרדות - מי, לטיפול רפואי ומי להמשך לחימה.

אין טנקים חלופיים. התחושה ללא טנק, כמו דג מחוץ למים. למחרת אני חובר לגדוד 46 ומקבל טנק עם אנשי צוות סדירים שסיימו אימון צמ"פ, זמן קצר לפני פרוץ הקרבות. את הסטא'ז הם עשו במלחמה. וואחאד סטא'ז. עזריה טען קשר, רחמני תותחן, ליטמן נהג. עם הצוות והטנק, שרדנו עד תום הקרבות. התנועה לאזור הצליחה מתנהלת בשיירה איטית עם עצירות רבות. אופייני לתנועה לילית. בחשכה, ללא אורות. השחר מתחיל להפציע. לאחר עמידה בצריח במשך כל הלילה, תחושת העייפות תופסת פיקוד. גם הרעב מציק. יותר עייף מאשר רעב. מוכן לוותר על ארוחת מלכים תמורת שעת שינה.

בהגיענו לאזור הצליחה, ניתנת פקודה להעביר חלק מהטנקים לטובת חטיבה 600. אני מקבל הוראה לחבור למפקדת החטיבה יחד עם עוד שלושה טנקים. חוברים למפח"ט על ציר לקסיקון. את פני מקבל שוקה בראון ז"ל, מ"פ בחטיבה, מפקדי מהשרות הסדי. בתום השמחה ולחיצות הידיים אני מקבל הסבר קצר על גזרת הפעולה של החטיבה והמשימות שמוטלות עליה. החטיבה ממוקמת צפונית לראש הגשר ועומדת בפני משימת לחימה קשה של הרחבת ראש הגשר צפונה, כאשר מנגד, כוחות ארמיה 2 המצרית. באזור שמדרום לראש הגשר, במרחק של מספר קילומטרים נמצאת ארמיה 3 המצרית. אנחנו ממוקמים בתפר שבין שתי ארמיות מצריות. כוח ארבעת הטנקים, נע על ציר לקסיקון דרומה לביצוע משימת חסימה לכיוון דרום, על ציר לכסיקון, באזור האגם המר הגדול.