יום הולדתי האחת עשרה חל ביום כיפור בשישי לאוקטובר 73.

בסמוך לביתנו בנו בניין חדש והחל שלב בניית תעלות הביוב מסביב לבניין. אנחנו היינו כולנו ילדים ממשפחות של עולים חדשים והתלהבנו מהחפירות שנראו כמו גבעת התחמושת.

התחלנו לרוץ בתוך התעלות כעשרה ילדים ובשעה שתיים בדיוק החלה אזעקת אמת.

מאחר וכולנו היינו עולים חדשים ולא דוברי עברית אז כולם נעמדו דום כמו ביום הזיכרון.

אני שלמדתי בטוניס לקרוא עיברית הבנתי שזאת אזעקה עולה ויורדת לפי ספר ההוראות של הג"א והתחלתי לצרוח לכולם לרוץ למקלטים. כולם הצליחו להיחלץ מהתעלות ולרוץ למקלט ואילו אנוכי שהייתי קטן מימדים מכולם לא הצלחתי להיחלץ ונשארתי לשבת שם בתוך התעלה בידיעה שזה כמו מקלט בפני עצמו.

כל ילדותי בטוניס למדנו שצה"ל צבא חזק ועוצמתי ולא הצלחתי להבין איך יכול להיות שכך הובסנו.

בשל הטראומה שרדפה אותי קראתי כל ספר שיצא על המלחמה ואת הספר" המחדל" קראתי ארבע פעמים רצוף ללא הפסקה.

לפני מספר שנים קראתי אותו שוב ואני עדיין לא מאמין שזה מה שקרה לנו. ליבי דואב על האבידות העצומות ועל כל השכול והצער העצום של המשפחות.