במוצאי יום כיפור הוחלט ביחידה ששרתי בה להוריד בעלי מקצוע בתחום תיקוני הטנקים לרפידים שבסיני, כמו מכונאי טנקים , טכנאי צריח , חשמלאי טנקים , מכשירנים ,

ביקשו מאיתנו להביא ארגזי כלים וציוד אישי, מילאו אוטובוס שלם בחיילים ( היינו משרתים בסדנא בג׳וליס שליד אשקלון ),

יצאנו ביום ראשון בשעה שש בבוקר לכיוון סיני, כאשר היעד היה , גדוד שירותי חימוש ברפידים,

במהלך כל הנסיעה ראינו המון טנקים דוהרים בזחלים לכיון החזית שהיא התעלה, אני הייתי מכונאי טנקים בדרגת סמל כבר 3 שנים משרת בצה״ל , בסוף החודש אמור להכנס לשירות של שנת קבע שחתמתי מראש לפני הגיוס .

הגענו לגשח שבריפידים בשעה שתיים בצהריים ביום ראשון , נאספנו לשיחה עם המגד סגן אלוף יצחק רווה , והסביר לנו את המצב העגום של גדודי הטנקים בתעלה , סיפר שגדוד תשע כמעט נמחק , ושאר הגדודים איבדו הרבה מכוחותיהם ,

התחלנו להתארגן לקראת ירידה למיתלה , שם היה ריכוז של כל הטנקים שניפגעו מהלחימה , ותפקידנו יהיה לעזור כמה שיותר להכשיר את הכלים שיחזרו שוב לקרבות הבלימה , עבדנו מסביב לשעון , לא יודע מאיפה היה לנו את הכוחות לעבוד רצוף ימים ולילות תחת ההפגזות של מטוסי האויב ,

היו מביאים לנו ארגזי כלים וחלקי חילוף של הטנקים במהירות , אני זוכר הייתה משאית שמביאה לנו תחתונים וגופיות וגרביים ומדים להחליף, לא היה זמן להתקלח מרוב עבודה,

ככה מספר ימים עד אמרו לנו נוסעים לכיוון התעלה אחרי הכוחות שמתחילים להתקדם לכיון פאיד, חצינו את התעלה בדיוק בשמחה תורה כלומר ב- 17/10 ונסענו לתוך מצרים, לא רחוק מהקילומטר ה 101,

נשארנו שם עד ההסכם עם המצריים בחודש פברואר אם אני זוכר טוב