שירים שכתבתי שבוע בתום המלחמה-

*תמימות*

ברעש הדממה אתם פלדי תנועה והאבק בעקבותיכם טלית תפילותי אנא אלוהים אל תעצור בעדם.
ובראש מורכן בלב דווא אני רואה נתיבי פלדה עשנה בחולות והאש מתמר עשן- נשמותיכם התמימות
ומה חדלי אונים גופותיכם השסועים החרוכים האחרים
ובראש מורכן בעיניים יבשות איה תפילותי?

-------

*והמלחמה עצובה*

חברי מוטלים לצידי ברזל רטוש - בקוע דומם בוער וחיוך אין
והיד עוסקת בירי קולות עייפים עיניים כלואות קדימה קדימה
ומאחור נותר נתיב דמים אש ושקט לא עוד קולות נצחון
והמלחמה עצובה נותרנו חיים מעטים כואבים עצובים.

-----------
*ואני עומד*

ואני עומד ניצב תוהה כאן כאן נפל דמו ניגר איבריו מרוטשים ידיו רגליו פניו חיוכו איננו
ופניו קרים לא עוד עיניים נוצצות אוהבות מבינות
ומבט עיניו קר דמו נספג מחלחל והחול לא רווא צמא
וכל כך יקר הדם והחול אין סוף ואני עומד ניצב תוהה...

------

*ואלוהים לא ריחם*
ואלוהים לא ריחם על נער בתולים ואעלהו באש טנק
ואלוהים לא ריחם על אב ואיש אישה והחול ספג דמו
ואלוהים לא ריחם על הורים יגעי שנים ובנם יקירם נקטף
ואלוהים לא ריחם על בנים ובנות ואביהם האחד נותר בחולות
אנא אלוהים בה מעטים הותרת.

--------
*ובין כל הזמנים*
ובין כל הזמנים שבין פגז לפגז לנשימה לשאיפה האמנתי שלך אני
ובין כל הזמנים שבין פצוע להרוג להבהק לפיצוץ האמנתי שלך אני
ובין כל הזמנים שבין נצח לנצח רציתי לחיות האמנתי שלך אני.