6.10 יום כיפור. אחה"צ יוצא פינקה את הבית, מנשקני לשלום, מתחבקים והוא עוזב.

עוברים עלינו ימים אחדים קשים ללא ידיעות מפינקה ואחיו השריונאי יאיר. אני בתחילת חודש תשיעי ולא רוצה שוב ללדת לבדי כמו בפעם הראשונה בה היה פינקה במילואים.

ילדנו הראשון נפטר וזו לידה שניה מלאת תקוה ותיקון.

והימים נוקפים ואין ידיעה. כעבור כשבוע מודיעים לי שפינקה נעדר. לבי מנבא לי את האמת אך ההגיון מסרב לקבל.

ב 8.11 מבשרים לי שהילד.ה שאלד י.תהיה יתום.ה מאב.

אז שוב אלד לבדי והפעם זה לבד ארוך ארוך...

ב 11.11 נולדת קרן האור של כולנו - שחר.

בתוך האפלה הגדולה בה שרויים ההורים והאחות שאיבדו שני בנים ואחים ביום אחד מנצנץ אור החיים הגדול - תינוקת שיש לגדלה בחיוכים, בשמחה ובשלווה.

כוח החיים הנצחי דאג לשגר לנו אופטימיות ותקוה לאחר המפץ הגדול של איימי המלחמה הנוראה ההיא.

בנובמבר הקרוב תחגוג שחר שלנו 50. היא רעיה, אם, אוצרת וחוקרת אמנות שבימים אלה עובדת על תערוכה מקיפה ששמה 1973- מפת סימון הזיכרון בה יטלו חלק 23 אמנים שהעניקו ייצוג אמנותי לחוויות המלחמה שלהם.

סגירת מעגל מרגשת!