"כן. כן. החתונה נקבעה ל 21/11/73...מי חשב על מלחמה?!?! "

זה היה יום כיפור.
6 באוקטובר.
יום שבת.
הכל שקט.

בעלי בנימין רווח ( שהיה אז בן זוגי) השתחרר משרות קבע כחודשיים לפני כן.
אני הייתי עדיין חיילת.

שרתנו בפיקוד דרום. שם גם היכרנו.

בני(בנימין) היה ע׳ קמב״צ של הפיקוד, סרן בני רווח. אני הייתי מזכירתו של שי תמרי קצין אג״מ פיקוד דרום.

באותה שבת בבוקר, 6 באוקטובר יצאתי מהבית ברח׳ מודיעין (היום דרך בן-גוריון) ברמת גן והלכתי לקחת את שמלת הכלה שלי מחברה. כן. כן. החתונה נקבעה ל 21/11/73.
מי חשב על מלחמה?!?!

הלכתי ברגל כברת דרך כשפתאום ראיתי על הכביש ג׳יפים צבאיים נוסעים במהירות ואחריהם טנדרים והתחילה המולה ברחוב….חזרתי בריצה הביתה ואמרתי לבני תתקשר מהר לפיקוד משהו קורה…

בני שהיה כבר למעשה מילואימניק התקשר לחמ״ל וקיבל הוראה לקחת אותי ולהגיע לפיקוד - יש מלחמה כך אמרו לו.

איך נגיע???אין לנו רכב וזה יום כיפור…אספנו את עצמנו וחיכינו על קוצים לאוטובוס הראשון.

הגענו לפיקוד בשעת לילה ושם כבר היה בלגן שלם, חיילים/ות, קצינים/נות, רצים לכל עבר, צעקות, טלפונים מצלצלים בכל מקום, אספו את כל הקצינים והודיעו להם שהם יורדים לאום חשיבה שם ישב החפ״ק הפיקודי.

אותנו החיילים השאירו בפיקוד ואמרו לנו לחכות להוראות. ישבנו ליד הטלפונים מבלי לזוז מחכים להוראות שיגיעו.

אחרי כשבוע הודיעו לי שסא״ל שי תמרי מבקש שאגיע וגם שאביא לבני את כל הציוד שלו שאספו ונתנו לי.
הציוד כלל קיטבג שבתוכו מדים, בגדים תחתונים ונשק ששקל יותר ממני.

העלו אותי יחד עם עוד חיילים/ות על מסוק סיקורסקי ענק שבתוכו היה ציוד צבאי רב והטיסו אותנו לאום חשיבה. היינו שם עד החתונה כמעט.

לא יכולנו לדחות כי ההזמנות כבר נשלחו. לא היו אז טלפונים ניידים…

בחתונה שלנו היו חלק גדול מהמוזמנים במדים.

בני קיבל 3 ימי חופשה.

מיד אחריהם חזר לאום חשיבה. שם היה עד סוף המלחמה.

אני נשארתי אצל ההורים ברמת גן.

ירח דבש לא היה לנו, אפילו לא חשבנו על זה. לא היה מצב רוח לזה בכלל. רק רצינו שייגמר.