מומי מלול
אין עוד משפחה כזאת: האם שלחה למלחמה 11 בנים
מתוך ראיון של המשפחה לעיתון "במחנה": כשפרצה מלחמת יום הכיפורים התגייסו כל 11 האחים של משפחת מלול להילחם בחזית. היום הם משתפים לראשונה בסיפור המשפחתי: הקרבות הקשים, האם שנותרה לבדה, ואח אחד שלא שב. "כנראה שהיינו היחידים בארץ. אין עוד משפחה של 11 בנים עם אמא שנשארה לבד בבית במלחמה"
אמא נשארה לבד.
בני משפחת מלול עלו לישראל מהעיר טנז'יר שבמרוקו ב־1955. כבר עם בואם ארצה המתינה להם הפתעה משמחת. ראש הממשלה דאז, דוד בן־גוריון, שלח להם בכבודו ובעצמו מענק על סך 150 לירות, כיוון שהתברכו ב־11 בנים זכרים. "הוא לא ידע שהוא עוד יקבל דיבידנדים על המשפחה הזאת", צוחק רס"ל (מיל') סמי, האח הצעיר, ששירת בגבול סיני כתומך לחימה בשייטת 13. "בן־גוריון אהב ילדים, אז הוא הביא לנו מתנה בתור משפחה גדולה", מוסיף רס"ל (מיל') אברהם, שנשלח כמכונאי בגדוד חי"ר לרמת הגולן. "היינו 11, כמו קבוצת כדורגל".
שנים מאוחר יותר, באוקטובר 1973, נותרו בבית המשפחה רק האם, ולצדה האחים הקטנים יוסי וסמי. בצהרי יום הכיפורים הרעידו מטוסים את שמי קריית שמונה. שני האחים הרימו את ראשיהם, הביטו בהם חולפים והתחילו להסיק מסקנות. "קלטתי שקורה משהו, שאלו מטוסים סוריים ולא ישראליים. אז החלטתי להדליק את הרדיו ושמעתי את הסיסמאות לגיוס", מספר יוסי. השניים החלו לארוז בזריזות, בעוד האם, שהתאלמנה מספר שנים קודם לכן מאבי המשפחה יעקב, הבינה שתישאר לבדה. "היא ראתה שהמלחמה התחילה ושאנחנו חייבים ללכת, ואמרה לנו לחזור בשלום", מוסיף יוסי. זמן קצר לאחר מכן הופיע בבית המשפחה מומי, שכבר גר עם אשתו וילדיו סמוך אליהם בקריית שמונה. "לפני שהתחילה המלחמה הוא נפגע בתאונת עבודה במוסך שבו עבד, אבל בכל זאת לקח תרמיל והתייצב בחטיבה שלו בלי לחשוב", נזכר סמי. "הוא בא להגיד לנו שלום, וראינו אותו בפתח הדלת. אז הוא הסתובב עם התרמיל שלו והלך לו בעליצות".
11 האחים לבית מלול "אמרנו 'אם אני לא אלך, ועוד אחד לא ילך, מי ישמור על המדינה הזאת?' זאת הסיבה שהיינו 11 אחים שנלחמנו"
הקריאה למילואים נעשתה אז באמצעות שליחים שעברו מבית לבית, והגיעו לאחים שהיו פזורים ברחבי הארץ. עשרה מהם התגייסו למילואים, בעוד האח הצעיר סמי שירת כחייל חובה. האחים שובצו במגוון מערכים וגזרות, כשחלקם משאירים בבית נשים וילדים. אמם, שנשארה לבדה במקלט בקריית שמונה, השתדלה לשדר רוגע וחוזק לבניה שיוצאים לחזית. "אמא לקחה את כל הדאגה פנימה, ולא אמרה לנו כלום. היא הייתה אישה חזקה והבינה שאין ברירה, שזאת המחויבות שלנו לשרת את העם, ושקיבלנו על עצמנו את המחויבות הזאת", מסביר יוסי. "האבסורד הוא שגם אמא הייתה בסכנה בגלל שירו רקטות מלבנון על קריית שמונה, כך שלמעשה כל המשפחה הייתה במלחמה".