נלחמתי ברמת הגולן בחטיבת ברק. קרב בלימה קשה ואכזרי, החטיבה נמחקה ונותרתי עם הצוות שלי - חיים אלדג, ירמי אפרתי וחיים ניזרי.

המשכנו בלחימה, נפגענו מספר פעמים, נלחמנו עד להפסקת האש ואז במובלעת הסורית ובחרמון.

היו ימים של אובדן חברים, כאוס.

ניצחנו, אך המחיר היה כבר ביותר.

יצאתי הביתה ואז נודע לי על נפילת חברים בדרום, חליפה יעקב היה אחד מהם, איש קיבוץ, אח תאום לשבתאי ויתום מאב בגיל שנה.

במלחמה זאת עברתי תהליך חשוב, השינוי חל בכל החברה שלנו, התבגרנו בין לילה.

לומד שהחיים אינם כפי שהיו, רגיש יותר, דואג יותר, אך פטריוט וציוני יותר מתמיד.