ליל חורף ערפלי באוקטובר 73 ממוקמים על הכביש בואך אל על.

מלפנינו מתנהל קרב בלימה מול שיריון סורי, טנקים של כוחות מילואים באוגדת דן לנר מסוג שרמן מול כוחות סוריים.

עם הידיעה שאין שום דבר מאחורינו שיכול להציל את מדינת ישראל.

תפקידנו לחלץ לאחור טנקים שנפגעו והושבתו אבל נשארו בהם חלקים שלמים.

"תעשו כל מה שנדרש" היתה הפקודה

תכנסו פנימה עם טנק החילוץ ותשלפו לאחור כמה טנקים שניתן יהיה להשמיש ולהכניס מיד חזרה לקרב. כל טנק חשוב לבלימה!

מתוך טנק שרמן שנגרר לאחור מגיח נהג טנק שרמן ששרד את הפגיעה בטנק.

חייל מילואים מבוגר בגובה מטר וחצי מפוחם מפיח שחור ממלמל במבטא תימני כבד "אנחנו עיוורים אין לנו אמצעי ראיית לילה, אין לנו פגזים חודרי שיריון, מול מה אנחנו נלחמים ? איך אפשר לנצח ככה?". והוא מוסיף : "אם אני יוצא חי מפה אני נשבע להדליק נר בגובה שלי " .....

רגע מבעית ואמירה שצלקה את הרגע הזה בנפשי לעד.