"מה שאתה מספר זה מה שקרה לאבא שלי במלחמה" - המורשות לוקחות אותי לפעמים למחוזות בלתי צפויים.

סיפור על השעון שהוחזר לבעליו

יום רביעי 10/10/73 היה יום מיוחד לכוחות צה"ל ברמת הגולן, והוא מוגדר כיום ה-"מפנה" - כל הכוחות הסוריים הסדירים נהדפו חזרה לסוריה. לי ביום הזה היו כמה אירועים בעלי משמעות. בבוקר טנק השוט מטאור שלי חטף טיל סאגר (שבנס הצוות לא נפגע). הורדתי את ששון, מט"ק השוט קל שהיה בכוח שלי והמשכתי בלחימה על הטנק שלו. במהלך הקרב ראיתי הבזק מדופן ימין של אחד הטנקים (תא 9) הטנק נעצר ומבין ענני האבק והעשן מהפגיעה, הבחנתי באיש צוות יוצא מכיפת המפקד, מההדף ארווין הוס המפקד כנראה עף מהטנק. מי שיצא היה התותחן משה רענן כשהוא קטוע יד ומועד על הסיפון, התברר שסילון הגזים והמתכת הלוהטת מהמטען החלול חלפו לאורך החזה שלו, יד שמאל שאחזה בידית ההגבהה של התותח נקטעה ונפלה לסל התרמילים. הנהג נריה שאג שעלה לעמדת אש חשב שהתותח ירה פגז, אבל מאחר שהקשר נותק הוא הזיז את וילון המחיצה לצריח שהיה אפוף בעשן שחור, דם טפטף מעליו, הוא נחלץ מתא הנהג והבחין בתותחן מועד על הסיפון, נריה טיפס לטנק כדי לעזור לתותחן לרדת ואז רענן אומר לו " אני ברוך ה' גמרתי עם המלחמה הזאת".

הטען קשר, בריל אברהם בזמן הפגיעה איבד את הכרתו לזמן מה, התעורר, קפץ מהטנק מצא מחסה בין הסלעים ובלילה צעד חזרה לעבר כוחותינו בעלייקה, הצטרף לחוליה טכנית ועזר להם בתיקוני טנקים. הנהג החל לנוע עם התותחן כשהוא עם כף ידו חוסם את הדימום מהגדם, אחד הטנקים אסף אותם לתאג"ד ומשם נסעו באמבולנס לבית החולים בצפת. נריה מתאר תמונה שעד היום חרותה בזכרונו, שני אנשים יושבים בבית קפה וצוחקים, המעבר החד משדה הקרב לתמונה הזאת זעזע אותי, ואני רוצה לדפוק על החלונות ולצעוק להם מה אתם צוחקים? ישראל נלחמת על קיומה.

בגלל המצוקה הנפשית התחלתי לאחר המלחמה להעביר מורשות קרב. באחת הפעמים הגעתי למכינה הקדם צבאית ב-נוקדים, בזמן שאני מתאר את הקרב שבו נקטעה ידו של התותחן אני שומע רעש והמולה שאלתי, קרה משהו? אחד הבחורים קם ואמר: מה שאתה מספר זה מה שקרה לאבא שלי במלחמה. שאלתי אותו אבא שלך זה משה רענן מאלון שבות? הוא ענה שכן. המורשות לוקחות אותי לפעמים למחוזות בלתי צפויים. הטנק הפגוע הגיע ל-עלייקה לתיקונים, בריל, הטען זיהה אותו, ומצא בו את ציודו האישי, כשהציץ לצריח ראה את היד הקטועה, הוא הסיר את השעון , ואת היד הכניס לזביל של פגז ומסר לרבנות. באחת החופשות הגיע לבית רענן בת"א פגש את אחותו מיכל שהייתה בחופשת לידה ומסר לה את השעון, מיכל יוסיפון תושבת קדומים שבו גם אני מתגורר, בדקתי איתה והיא אישרה.