הגעתי למוצב החרמון במאי 1973 ושרתתי כ״מפעיל״ בחוליית מודיעין איסוף במוצב - מי שכונו על ידי חיילי גולני - ״המוזרים״.

לכל אחד מאיתנו היה סיפור כיסוי ותג כתף של פיקוד צפון.

תנאי השירות במוצב היו גרועים מאד. ישנו ב״צוללת״ - מחילה עם מיטות קומותיים - ללא שירותים בלילה. בלילות היינו משתינים בפח אשפה גדול שהוצב בקצה המחילה וכשהתמלא עד גדותיו היינו סוחבים אותו החוצה לשפוך בקצה רחבת הכניסה. מקלחת מי קרח ושירותי שדה עמדו לרשותינו בשעות היום רק בחוץ.

מסיבות אלה ואחרות שרתנו שבועיים בעבודה במשמרות 8x8 ושבוע חופשה בבית.

הסדרה ״שעת נעילה״ העלתה באוב את כל הזכרונות, אבל במיוחד הכאיבה לי ההגחכה שעשו לאלפרד אקסלרוד ז״ל, החלל היחיד שלנו.

כל השאר, חלקם הצליחו להימלט ורובם נפלו בשבי. אלפרד היה בן יחיד לעולים חדשים מרומניה. כיום הוא לא היה מגיע למוצב.

הוא היה בחור מופנם, שקט ומסוגר שדרש מהוריו לחתום על היתר שירות בשטחים. היום לבטח היה מוגדר ״על הרצף״.

אז לא ידעו מה זה ולא הצמידו לאנשים עם בעיות קוגניטיביות ו/או התנהגותיות שלוש אותיות לטיניות עם הנחה מפעילות. הוא לא היה היסטרי ולא גידל חולדה, כפי שתואר בסדרה. הוא היה עילוי בתחום העבודה שלו ושקוע בספריו כששהה במוצב לאחר משמרת.

הוא נהרג כשיצא להגן על המוצב.

היינו מסוגרים במוצב בכוננות עליונה בראש השנה מחשש למלחמה. משהוסרה הכוננות וחודשה ההספקה למוצב, הגיע גם קצין המודיעין הממונה על תחום עבודתי וביקש להעביר אותי לתגבור במוצב תל אביטל, תל אבו-נידא.

שם שרתו גם בנות מהיחידה שפונו כיומיים-שלושה ערב המלחמה.

הייתי אמור לצאת לחופשה ביום ראשון, אז הוא אמר לי להשאיר את העוזי שלי בחרמון ולצאת לדרך.

הגעתי לתל אביטל בטרמפים כשבידי תיק עם כביסה. כשהגעתי למקום ראיתי את הבנות על המשאית שפינתה אותם לצפת. מפקדת החוליה התנגדה לפינוי והעלו אותה בכוח למשאית.

ביום שבת בצהריים קצת לפני 14:00, יום כיפור, סיימתי משמרת בתק״ש שמחוץ לבונקר - אוטובוס ישן שהוסב לחדר עבודה. הלכתי על הכביש שבראש התל לכוון המטבח להביא אוכל לחברים שהחליפו אותי במשמרת.

חלפתי על פני מחלקת הנ״מ שהוצבה בתל ערב ראש השנה ואז שמעתי צרחה ״מטוסים באופק״ והתותחים שלהם החלו לירות בטירוף. התחלתי לרוץ לכוון הבונקר ומולי ראיתי מטוס שהתחיל ״לתפור״ את הכביש שלפני… כשהגעתי מול פתח הבונקר פניתי שמאלה, החלקתי על החצץ, נפצעתי ברגל שמאל והחברים שהיו בפתח הבונקר גררו אותי פנימה.

המטוס חלף והוריד פצצה על מצנח שלמזלינו לא התפוצצה. ככה החלה המלחמה שלי.

עם תום המלחמה חזרתי למוצב החרמון כמפקד חוליית ההפעלה שאת שמה שיניתי ל״חוליית אלפרד״.
זו תמונתי מייד לאחר החזרה למוצב החרמון.