ביום ה7.10.73 היינו פרוסים בגזרה המרכזית של סיני דרומית לטסה ,אחרי יום ולילה של לחימה רצופה והבנה שקל זה לא יהיה.

הייתי בסוללה א' בגדוד התותחנים הסדיר 403, ילדים בני 20 עדיין מאמינים שסיפור מלחמת ששת הימים אולי יחזור ואנחנו יורים על מעוזים שלנו כדי לנסות להרחיק את המצרים כדי שהנצורים יוכלו לצאת

יורים בלי הפסקה וחוטפים אש נ"ס ,רואים קרבות אוויר וטילים שפוגעים במטוסים שלנו ומאבדים לאט לאט תקווה.

כאמור ביום ראשון ה7.10 בין השעות 7 ל8 בבוקר אנחנו שומעים רעש מאוד חזק,שמתקרב אלינו,מייד פיצוץ גדול ואנחנו מזהים מה שהתברר בדיעבד כמנוע של מטוס שמתגלגל בין ארבעת הטנקים, עובר את הסוללה ונעצר אחרי הרמפה

בד בבד אנחנו שומעים מימיננו חבטה חזקה ורואים כ150 מטר מאיתנו מטוס שאז זהינו כפנטום מתרסק מולנו. הייתה כמובן בהלה, אבל הקצינים שלנו לא נתנו לנו לגשת למקום ואחרי שקצת נרגענו וראינו שמגיעים למטוס מפקדים מהיחידה, המשכנו לירות.

47 שנים לא ידענו שום דבר על ההתרסקות. איך קרה? מי היה הטייס? ואפילו לא היינו בטוחים בסוג המטוס אבל כולנו היינו בטוחים שזה היה פנטום. לקראת מפגש שעשינו אחרי 47 שנים שלא היה בין האנשים קשר החלטתי לצאת ולחקור את סיפור המטוס

ואחרי מאמצים והתערבות של היסטוריון צבאי בדגש על חיל האוויר התברר שבבוקר יום ראשון יצאו מטייסת 115 בתל נוף למשימת הפצצה בתעלת סואץ כמה מטוסי עיט (סקייהוק) כשהם הגיעו לתעלה הם נתקלו באש נ"מ חזקה.

המטוס שאותו הטיס שמעון אש ז"ל נפגע. שמעון אש ז"ל צנח וגופתו לא נמצאה והמטוס המשיך לטוס עד שהתפרק באוויר.

המנוע נפל במרכז הסוללה שלנו וגוף המטוס נפל כאמור במרחק 150 מטר מאיתנו למזלנו אף אחד מהצוותים לא נפגע למעט בחור אחד שקיבל רסיס באחוריו.

47 שנים היינו בעלטה חשבנו שזה פנטום בעת שזה היה סקייהוק ולא ידענו מי הטייס שהטיס את המטוס.

המשכנו להלחם עד לסוף המלחמה שלאחריה עברנו לאפריקה וישבנו בג'ניפה,בפברואר 74 חזרנו לסיני ועלינו לרמת הגולן למלחמת ההתשה מול סוריה וישבנו בחד'ר מתחת לחרמון.

ב-31 למאי 74 בסוף מלחמת ההתשה ,השתחררתי.

יהיה זכר כל הנופלים ברוך.