עם פרוץ המלחמה שבת כיפור 14:00 בהיותי ילדה בת 9 אמי מבקשת שארוץ מהר לבית הכנסת לקרוא לאבי הביתה מהתפילה

בעודי רצה לבית הכנסת אני רואה מכוניות נוסעות ...

מרגע שחזרנו הביתה אימי ואבי ז"ל מדליקים את הרדיו אימא מוציאה אוכל מהמקרר להכין לאבי לדרך

הכי זכור לי שאבי ישב במדרגות הבית וחיכה בקוצר רוח שיבואו לקחת אותו בעודו יושב וממתין הוא מדבר בקול רם ומתאר שאנחנו הצבא שלנו יכסח להם את הצורה.

יומיים לאחר מכן שאבי כבר בלחימה הלכנו לישון אצל השכנים. אני זוכרת את השמיכות ששמנו על החלונות.

בעוד הזמן חולף ואבא נמצא במלחמה אימא הייתה דואגת לשלוח לו מכתבים ...

באחת הפעמים היא בקשה ממני ללכת למרכז שבו נמצאת התיבה למשלוח מכתבים ולשלוח מכתב ...

איך שהגעתי לאותה תיבה פרצה אזעקה להיכנס למקלטים ואז קפאתי במקום עד שהגיע איש מהשכונה לקחת אותי הרים אותי על ידיו והחזיר אותי למקלט שבו אימא שלי אחי ואחותי חיכו לי.

זה הזיכרון שלי כילדה בת 9, גרנו ברעננה.