סיימנו אימון או פעילות באחד הקווים בגבול , פשוט לא זוכר, והתארגנו ליציאה לחופשת רגילה, ברגע האחרון לא אושרה היציאה ונשארנו.

ערב כיפור בבסיס, בבוקר הוזעקנו היישר לאיזור הצפון , כי היה כוננות לא מוסברת מידי כבר במוצאי יום כיפור התחלנו פעילות. למרות העייפות והצום, עלינו למוצבים ברמת הגולן, עזרנו מייד לחברים מהחטיבה של גדוד לא שלנו.

חימשנו ועזרנו כמה שאפשר לתגבר בכול , לאחר ימים ספורים של חיזוק וחימוש של הכוחות שלנו, מה שנקרא בלימה, התחלנו במתקפה לתוך סוריה.

ציר המרכזי שלי בכל אופן היה דרומית למסעדה , כבשנו שטח יחסית יפה ללא נפגעים, עד 40 ק"מ מדמשק, עיירה בשם מזרעת בית ג'אן , בכל תקופת נוכחותינו במובלעת, היינו בהרים ששימשו אותנו מוצבים קידמיים: תל שמס, תל ענתר ותל קרין , שציר המרכזי לכיוון שטח ישראל היה חאן ארנבה.

במשך הימים שישבנו במוצבים הקדמיים בתוך המובלעת, החלו ליפול לנו חללים.

יום אחרון של הסכם הפסקת האש לקחו אותנו ליד מסעדה, קיבלנו תדרוך מהיר , ועלינו רגלית לכיבוש מוצב החרמון שבו נפלו מרבית מחבריי - 53 במספר שרובם חברים ששרתנו ביחד תקופה , ועל זה אני כואב.

הייתי חצי שנה לפני שחרור, במשך שנה לא דיברתי והייתי אילם , למרות שהייתי צריך למלא המלצות צל"שים לחברי שנפלו ליידי, זה ממכתבים ששלחו לי מהיחידה, אך לא יכולתי , ואני שוב מצטער על זה, יש רשימה ארוכה רשמתי רק חלק