הפרק "אהבה במלחמה" נכתב בעקבות המלצתו של הסופר עמוס עוז ז"ל, ידיד המשפחה (להלן בקיצור)

במהלך 1972, הכרתי את קירסטי, בחורה פינית, היכרות שהביאה בהמשך גם להיכרות עם קרוב משפחתה, הקולונל סילאסוויאו, בכיר באו"ם אותו פגשנו במלון קינג דוויד בירושלים.

לקראת סוף שנת 1973, הכרתי את רונית , קצינת קשר מבה"ד 7 ואת ערבי ימי ראש השנה בילינו ביחד מבלי לדעת מה צפוי לנו.

כקצין הרכב של גדוד 899, היה עלי ביום הגיוס, 6.10.73 לדאוג מידית לגיוס עשרים משאיות לתחמושת במחנה כפיר, להעמיס אותם במחנה "שורק" ולנוע איתם לצמח ולגזרה הסורית.

בימי הלחימה הראשונים ספגנו בין היתר התקפות מטוסי סוחויי על סוללות מרגמות 120 ומשאיות תחמושת, תקיפות עם נפגעים רבים.

ביום ה-12.10.73 הפתיע אותי רס"ר הגדוד אמנון הומינר ז"ל עם חבילה גדולה מרונית וזאת לאחר חמישה ימי לחימה ללא מזון למעט קפה וסיגריות.

ביום ה-13.10.73 ניתנה הוראה מרפול, מפקד האוגדה על הורדת שני גדודי תומ"ת M 109 לגזרה המצרית.

בחניית ביניים ברפידים טיפול בפצועים ובמספר כלים, הכרתי את הקצינה לימור שסייעה לי בטיפול בנפגעים.

בהמשך הדרך לכיוון התעלה , ספגנו אבדות נוספות בעקבות מתקפת מטוסים נוספת ומכוחות שארבו לנו. בהגיענו לטסה הוכפפנו לאג"ד 214 לקראת הפקודה לפריסת הכוחות לאורך התעלה וסיוע לצליחה.

ביום ה-24.10.73 הסתיימה המלחמה ובשיחה טלפונית עם לימור קבענו להיפגש ב-2.11.73 . ההיכרות עם לימור במהלך המלחמה והמפגש הראשון עמה ב-2.11.73 הביאה בהמשך ל"הפרדת כוחות" מרונית ולחברות עם לימור.

המפגש עם לימור בתאריך הנ"ל הוליד מפגשים נוספים מדי שבוע שבועיים בהתאם לאפשרויות החופשה שלנו ובעת הצורך גם שהות של כמה לילות שישי ביחד לאור הצורך של שנינו לחזור בימי שבת ביחד לנתב"ג לקראת טיסה חזרה יחדיו לרפידים.

החברות עם לימור נמשכה כשנתיים לאחר המלחמה, חברות שלא התממשה לבסוף לכדי נישואין וזאת למרות החיבה הרבה והאהבה ששררה בינינו לאורך כל השנתיים האלה וזאת תוך ניהול שיחות רציניות בינינו על חיינו המשותפים בעתיד, המשפחה שנרצה להקים והתחומים בהם נרצה לעסוק.

שיחתנו הרצינית הבאה היתה כעבור 40 שנה למלחמה עת ביקשתי להתייעץ עם לימור בסוגיית לימודי הרפואה בישראל וזאת כמי שהייתה כבר באותם ימים פרופ' מובילה תחומה בשיבא ובאוניברסיטת תל אביב.

יום ה- 21.2.1974 נקבע כיום נסיגת כוחות צה"ל מהגדה המערבית חזרה לסיני.

כשהייתי ליד הגשר פגשתי את הגנראל אנסיו סילאסוויאו, הנציג הבכיר של האו"ם באותם ימים במקום , שאותו פגשתי עם החברה הפינית קירסטי בשנתיים קודם לכן במלון קינג דיוויד בירושלים.

תוך כדי שיחתנו בסמוך לגשר, חלפו כוחות צה"ל לעבר הגדה המזרחית והאחרון שבהם, דני מט ,מח"ט הצנחנים באותם ימים .

בחלוף דני מט את הגשר , נפרדתי מהגנרל סילאסוויאו תוך ברכה ומסירת דרישת שלום לקירסטי , קרובת משפחתו וחברתי לשעבר .

כעבור מס' שנים ביקרתי את עו"ד אמנון הומינר במשרדו (לימים השופט המחוזי הומינר) והוא ביקש שנפקיד במשותף סכום כסף לצורך רכישת מתנת הוקרה לרונית על משלוח החבילה שלה מימי הלחימה בגזרה הסורית , שהייתה לנו כהצלה .

לימים הצלחתי לאתר את רונית ובמהלך שיחתנו , ביקשה שאתרום את שווי המתנה לעמותה המייחדת את פעילותה למען ילדים פגועים.

בחרתי לתרום את הסכום המכובד לעמותת "עלם" והפקדתי את ההמחאה בשמינו , אמנון הומינר ז"ל ואנוכי ובשמה של רונית בידי נאוה ברק , נשיאת עמותת "עלם"