הצפירה העולה ויורדת שנשמעה ברחבי הארץ בשעה 14:00 יום הכיפורים 1973, תפסה אותי, טירון ממחנה בה"ד 4 שהתגייס חודש וחצי לפני כן, מפטרל בסמטאות העיר העתיקה בירושלים, על יד שער שכם, עם רובה צ'כי ממלחמת העולם השנייה.

בראשי עדיין מתנגן הפזמון : "כן כן מי חלם אז בכיתה, כשלמדנו לדקלם: על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים".

שלחתי מבט מופתע אל הרב"ט ה"בכיר" ממשמר הגבול שפיטרל איתי ועם טירון נוסף.

הרב"ט עם ה"עוזי" החזיר אלינו מבט תמוה וצעדנו שלשתינו אל רוכל ערבי שהדליק טרנזיסטור בתחנה של ה BBC באנגלית- ושם שמענו להפתעתנו הגדולה שפרצה מלחמה...

ערב קודם לכן, בשיחת הערכות לשמירה על המתפללים- אמר המב"ס ( מפקד הבסיס) "שיש איזו מתיחות בגבול הסורי – אך לא משהו מיוחד...."

במהלך השבוע הראשון מפרוץ המלחמה- שמרנו מסביב לשעון - 6 שעות וישנו 6 שעות, הלינה הייתה בבית המעצר "הקישלה" שבעיר העתיקה- אשר פונה מיושביו- חוויה לא מרנינה. בעוד המלחמה נמשכת- החזירו אותנו לסיים את הטירונות באזור בית אל, אימנו אותנו לירות ב"עוזי"- ירינו 5 כדורים בלבד- כי לא הייתה תחמושת.... ונאמר לנו שאם הירדנים יצטרפו ללחימה- אנו הטירונים נשלח לחזית מולם!

הרגשה מאד קשה להבין שמצבינו בכי רע. מהטירונות נשלחנו לסייע בבסיסים שונים, הוסענו לשדה דב , שם אבי ע"ה אסף אותי בשעת ערב, אני זוכר את פנסי הרכב צבועים בכחול עם פס צר של אור – בשל האפלה שהייתה.

למחרת התייצבתי בבסיס חיל האוויר תל נוף, בנסיעה עם טרמפים שאספו אותי חיש בדרך , הייתה התגייסות רבה לעזור לחיילים.

בתל נוף- צרפו אותי לחיילים שגררו תחמושת וטילים להאנגרים של המטוסים.

גם כאן ישנו באוהל המעצר- כי לא היה מקום אחר להלין אותנו. עצב גדול היה יורד על הבסיס- כשמטוסים לא חזרו , הרגשת נכאים וכאב על פני החיילים. עצב שקשה לתאר במילים.....

מדי פעם היה מטוס עושה "בז" בשמיים- רוצה לאמר : "הפלתי מטוס טורף (= אויב) " ואז הייתה פורצת שאגת שמחה והתפרקות מפי החיילים בבסיס.