הידיעה על פרוץ מלחמת יום כיפור הגיעה אלי בבית הכנסת בברוקלין.

באותה תקופה הייתי סטודנט להנדסה ועבדתי כמאבטח חמוש באל-על בשדה התעופה JFK בניו יורק. הייתי הנוסע הישראלי הראשון שהגיע לטרמינל אל-על ביום כיפור ושילמתי מחיר מלא עבור הכרטיס.

מאוחר יותר הצטרפו רופא יהודי מבוסטון ודייל קרקע עובד אל-על. המטוס היה מלא באנשי צוות אוויר שהוחזרו מאימונים בארה"ב.

בנחיתה בארץ פגשתי בהורי שהגיעו עם תרמיל הגב הצבאי שלי, "אנחנו גאים שהגעת" היו המילים הראשונות ששמעתי מהם.

כמ.פ חרמש בגדוד טירנים הופניתי לבית ספר לשיריון לשם הגעתי בחצות של 7/10/73. בבוקר התחילו להרכיב כוחות.

קבלתי הוראה לעלות צפונה לבית המכס העליון לחבור עם חטיבה 7 במטרה להחליף את פלוגת הסיור החטיבתית שנפגעה קשות.

הכוח הורכב מפלוגת ג'יפים של החטיבה, שאוישה ע''י אנשי מילואים וקציני סיור ששרתו בסיירת החטיבתית בסדיר ופלוגת חרמ"ש שצוותה גם היא מאנשי מילואים שגויסו עם פרוץ הקרבות.

היה מוזר לפקד על אנשים אותם לא הכרתי ומעולם לא פגשתי ולהוביל אותם ללחימה, מבלי לעבור איתם סידרת אימונים ולהכינם לקרב, אך זה היה חלק מהכאוס. שמלחמה זו ייצרה.

עם הגעתינו לבית המכס העליון , נפרדנו מפלוגת החרמ"ש אשר צורפה לכוח אחר וקבלנו הוראה מקצין אגם חטיבה 7 לדלג לצומת ווסט שם גם השתתפתי בקבוצת הפקודות לשלב ההבקעה.

עיקר פעילותנו התמקדה בניווט כוחות, הובלת דרגים לחניוני הלילה, סיוע ביצוע הבטחת חניוני לילה, פינוי פצועים ותצפיות. החשש העיקרי היה מכוחות קומנדו סוריים, כוחות השריון סורי ומהמיגים ששלטו בשמים.

לוחמים כקצינים היו צמודים למשימות אותם מילאו באופן מלא וראוי לציון.

במהלך ההבקעה צורפה אלינו פלוגת חרמ"ש שעד כמה שזכור לי המ.פ היה מקיבוץ תל יוסף.

הכוח מנה שתי פלוגות פלוגת ג'יפים ופלוגת חרמ"ש, בהמשך הלחימה תוגבר בחיילי מילואים של פלוגת הג'יפים של חטיבה 188. שיטת הפעולה הייתה הקצאת צוותים למשימות על בסיס כל אחד מגדודי החטיבה ו/או משימות אחרות שניתנו כמו איתור מצבורי תחמושת עבור תותחי 130 מ"מ שנפלו שלל ואשר שימשו לירי כנגד הסורים.

הובלת דרגים נעשתה על-ידי צוות שכלל שני ג'יפי סיור ושני זחל"מים, כאשר ג'יפ ואחריו זחלם בראש הכוח כמוביל, במרכז משאיות תחמושת ומכליות תדלוק ובסוף הכוח סוגרים ג'יפ וזחל"ם.

חבירה עם כוח הטנקים התבצעה בהתאם לנהלי החבירה הרגילים אשר הותאמו בהתאם למצב בשטח.

סיימנו את המלחמה ללא נפגעים למרות ההפגזות והאירועים שקראו, פלא, אך גם זה קורה.

המלחמה הייתה מלחמה של קצינים ברמות זוטרות יחסית ,מפקדים וחיילים ולא של הגנרלים.

אני תקווה שהלקחים לא ישכחו והטמעתם ושיפורם המתמיד לא יפסק, עלות הלקח הייתה גבוהה מידי.