אבא הגיע לסיני ביום השני למלחמה, צוות לטנק, ותוך זמן קצר חטפו טיל "סאגר". לוחם אחד נהרג, אבא נפצע קל. אבא המשיך להילחם על טנקים נוספים. אבא היה ניצול שואה, לחם בכל המלחמות מלבד מלחמת השחרור.

אריק שרון הכיר את אבא, וביקש ממנו לאסוף חברה ששרדו מהטנקים אחרי הפגיעות, ולצוות אותם חזרה, כדי להמשיך להילחם. אבא אסף קבוצת לוחמים, "קיים שיחות מוטיבציה" ולאחר מכן, שלח אותם חזרה לקרב. זאת בידיעה שחלקם לא יחזרו, ואכן כך קרה.

אבא היה בטנקים הראשונים שעברו את התעלה בגשר האמפיבי, לכיוון הצד השני של התעלה. אבא סיפר, שברגע שעברו את התעלה, המקומיים המצרים זרקו עליהם סוכריות. הם היו בטוחים שאלה טנקים מצרים.

בימים האחרונים של המלחמה, אבא חבר למשאית שלו, בכדי להכין מערב למטוסים המצרים. המטרה היתה למשוך את המטוסים המצריים בכדי לפגוע בטילים (טילי הקרטון) ב-4 הפינות של הטילים ישבו 4 נגמ"שי נ"מ.

וכך ההטעייה עבדה.

אבא סיפק תחמושת לנגמ"ש נ"מ מהמשאית שלו, במקביל היה מותקן 05 על גג המשאית באמצעותו היה יורה לעבר המטוס המצרי. המטוס המצרי הטיל פצצה, ופגע ישירות בנגמ'ש.

4 לוחמים נהרגו. אבא הועף מגג המשאית, ונפצע קשה.

מצאו את אבא אחרי יומיים, חשבו שהוא מת. הכניסו אותו לבית החולים בביר גפגפה שבסיני. כאשר הכניסו את החייל ההרוג אחריו, ראו אותו זז, וישר הוציאו אותו משם.

אבא עבר שיקום ארוך, ולא חזר להיות אותו האבא שהיה שיהיה לפני המלחמה.

אבל תמיד היה משתף ומספר את כל מה שעבר. המלחמה שינתה את חיינו. ולכן אנו ארבעת ילדיו, ששירתו שירות מלא בצה"ל, וכך גם נכדיו, נשבענו להמשיך את הסיפור שלו. אבא לא ישכח לעולם, גיבור ישראל.