חצינו את התעלה בשמחת תורה כפלוגת מילואים בת ארבעה טנקים בגדוד 198 בפיקודו של עמיר יפה.

מיד אחרי החציה קיבלנו פקודה להסתער על מיתחם 'צח'.

חנינו בפרדס וכך היינו מוסתרים. כדי להגיע למתחם 'צח' היה עלינו לעבור שטח מישורי חשוף.

הסתערנו ארבעה טנקים. אחרי כמה שניות הטנק של הרצל פדלון חטף פגיעה ישירה במניע ונשאר תקוע בשטח חשוף. אנחנו המשכנו להסתער בפיקודו של המט"ק אבי לאלזר.

לאחר כמה שניות גם אנחנו חטפנו פגיעה ישירה מתותח נ"ט בעיבוי הצריח. (בתמונה רואים את הפגיעה). התותח הושבת.

שמענו בקשר שהרצל מבקש להתפנות אחורה, כי חבל שיעמוד סתם בשטח חשוף. הוא קיבל תשובה שלילית. דקה אחרי כן הוא נהרג מפגיעת פגז. הצוות נטש את הטנק ואנחנו באנו לחלץ אותם לאחור. נסענו ברוורס בזיגזג ונכנסנו לתוך הפרדס.

בינתיים, שלמה הטען קשר שלנו הצליח להתגבר על התקלה של התותח בעקבות הפגיעה. חצי שעה אחרי כן ירדו שני הליקופטרים לתיגבור הכוחות המצרים.

במקרה היה פגז חלול בקנה. אני כתותחן שמתי טווח קרבי, יריתי ופגעתי בול בהליקופטר שהיה בריחוף וקפצו ממנו חיילים.

המסוק שהתפוצץ העלה עשן שחור.

ראוי לציין עובדה חשובה ומשמעותית לגבי הצוות שלנו. הצוות כלל את: אבי לאלזר - מט"ק, שלמה לב - טען קשר, יורם שרייר - נהג, ואני, אברהם מיטלמן - תותחן. אנחנו התחלנו את המלחמה עם טנק שקיבלנו במחנה נתן. סיימנו את המלחמה כל הצוות על אותו הטנק. כל זאת אחרי לחימה רצופה ושלוש פגיעות ישירות שחטפנו.

אני מניח שאין הרבה צוותים כאלו בצה"ל. אבי המט"ק קיבל דרגת קצונה מיד אחרי המלחמה כאות הערכה על תיפקודו ותיפקוד הצוות כולו.