יום כיפור , השעה שתיים.

מצפון הגיעה הרעה.

עטו עלינו ציפורי הפלדה.

המולה , חוסר הבנה , מלחמה !

הלם , שיתוק פחד ואימה .

שובלים לבנים בשמים בדרך להרוג.

שובלים שחורים ואש נופלים לשדות.

מצנח של חיים נפלט ונשמה ניצלה.

דוהרים אליה ומקווים שלא נפגעה.

שקט ודממה מעורבים ברעש.

רסיסים שורקים ומחפשים יעד.

רוע , זעקות , דם וגופות.

וריח של מוות קורא לעופות.

ללא מחשבות , הגיון או החלטות מציאותיות , בדחיקת רגשות אנושיים פועל באוטומט והגוף הפיזי אחריו.

הסרנו דם ומוות מהצריחים.

החזרנו חיים ללוחמים.

סוף החיים , אין שמש ואין ירח.

וכל זה למה ? למה ?