הסיפור של יעקב (יענקץ) בלומנטל יליד 1939

את מלחמת ששת הימים עברתי עם גדוד 50, נחל מוצנח.

מעט לפני מלחמת יום כיפור, העבירו אותי לשריון. נהג נגמ"ש. ביום שבת בצהריים באו לאסוף אותי ונסענו מייד לקיבוץ עין גב למרגלות הרמה.

הייתי בן 34, זקן הפלוגה.

לידי חיילים בשנות העשרים לחייהם, להם זו המלחמה הראשונה.

עלינו ברגל לרמת הגולן. כשהגענו למעלה , הסורים התחילו בהפגזה מאסיבית. מיד צעקתי לכולם לשכב, ונשכבתי על הרצפה, ידיים מכסות את הראש, והפה פתוח.

פתאום אני רואה חייל עומד ליד עץ. אני צועק לו "שכב, שכב" והוא נשאר לעמוד. הבנתי שהוא קפא, זינקתי אליו, הכנסתי לו מכה בכתף והשכבתי אותו. שכבנו כמעט שעה תחת ההפגזה. בסופה אמר לי החייל, "תודה, הצלת את החיים שלי".

ככה התחילה מבחינתי המלחמה.

זכרונות נוספים - במשך שבוע ימים נאלצנו לעבור ליד טנק סורי שחטף פגז והוריד לנהג את הראש. לקח זמן לפנות את הטנק. המקלחת הראשונה שלי, אחרי חודש וחצי של לחימה, הייתה בקיבוץ דפנה.

יריתי בלא מעט סורים. איכשהו הצלחתי לשרוד נפשית וחזרתי לשגרה.

הבת שלי אומרת שלישון מאז המלחמה, עם סכין שלקחתי מחייל סורי שהרגתי, מתחת למיטה, זו לא בדיוק שגרה. יש משהו בדבריה.