הזיכרון שלי הוא כילדה בת 13 אז בקרית גת - 1973 יום שבת.

ישבנו בדשא שבביתי ברחוב סמדר 8 בקרית גת. ערב קודם אבא שלי מרדכי זית ז"ל ודודי יצחק שואקה ז"ל ישבנו יחד בביתנו וקראו את העיתון ידיעות אחרונות של יום שישי בכותרת היה רשום שסוריה כנראה תתחיל במלחמה עם ישראל.

המקרה קרה ביום שבת בצהריים - יום כיפור - הכל היה שקט עד שלפתע החלו מכוניות לנסוע דבר שלא היה רגיל בנוף של יום כיפור.

רצנו הביתה ושאלנו את ההורים מה קרה? אבא ירד איתנו בחזרה למטה לרחוב.. והחלנו ללכת לכיוון הבית של הדוד שלי יצחק שואקה ז"ל.

הוא סיפר שמקפיצים אותו - מקרה חירום - אז כשאני בת 13 לא כל כך מבינה מה קרה.. אך לצערנו הבנו מהר מאוד כמה ימים אחרי שדוד יצחק נהרג בין הראשונים במלחמה.

לא למדנו תקופה. אני התנדבתי לדואר ישראל בקרית גת.. ההתנדבות שלי הייתה מאוד מוזרה. עם האופניים הכחולות שלי נסעתי לבתים לחלק מברקים.. המברקים היו מאוד מיוחדים.. המברקים נועדו למשפחות אבלות שאיבדו את יקיריהם במלחמה.

זוכרת את הזיכרון הזה ממש כמו עכשיו. היום אני בת 63.