הייתי קצין הרכב בגדוד הצליחה שישב ליד מפרץ אמנון בכנרת, ידענו שהכוננות גבוהה ועלולה לפרוץ מלחמה.

למחרת שבת- יום כיפור, פרצה במלחמה בשעה 14:00 וראינו מאה מטוסים שעלו לגולן כדי לבלום את המתקפה הסורית אך בחזרה מהגולן ראינו באוויר רק חצי מהכמות.

חיכינו מספר ימי כי לא היו מובילי טנקים להוריד את התמסחים לדרום לאזור צליחה לתעלת סואץ.

הקרבות בדרום היו מאוד קשים וצה"ל דשדש ולא הצליח לעצור את המתקפה.

לאחר כשבוע הגיעו המובילי טנקים ואז הגדוד ירד דרומה- נסיעה של כל הארץ עם התמסחים.

הגענו ב14/10 לאזור רפידים ואז נפגשנו עם מפקד האוגדה (דאז אריק שרון), הוא נשא נאום מלהיב ומשלהב ונתן מוטיבציה גבוהה מאוד לחיילים.

בשעה 12 בלילה ירדנו לכיוון מצמד (זה היה מאיפה שצלחנו- בין הארמיה השנייה והשלישית).

התחלנו לנוע לכיוון המוצב שנקרא מצמד (ממש על תעלת סואץ), וחטפנו הפגזה קשה של ארטילריה, אחד הרכבים של התאג"ד קיבל פגיעה שירה וכל הציוד הלך קפוט למזלינו הרופא של היחידה ניצל והמשיך איתנו עם תרמיל של עזרה ראשונה.

הגענו למוצב לאחר כמה שעות קשות ומלחיצות ולמחרת בבוקר קמנו והכל היה שקט והשמש זרחה כאילו אנחנו לא במלחמה (ביום התשיעי למלחמה 15/10) ואז אני רואה את מפקד האוגדה- אריק שרון בא לגדוד ומבקש ממני טרקטור.

אנחנו מביאים את הטרקטור והוא מצביע על מקום מסוים כדי לדחוף את הסוללה, ברגע שהטרקטור דחף את האבנים נפתח מקום לצליחת התעלה.

שאלתי את המפקד האוגדה "איך ידעת איפה לדחוף את סוללה?" והוא השיב "הכינותי מראש".

אחרי כמה שעות התחילו שוב להפגיז את המוצב 'מצמד' בארטילריה כבדה- פלוגת התמסחים התחילו להכין את התמסחים ולחבר אותך לגשר שישא את הטנקים לצד השני של התעלה.

אני החלטתי למקם את העמדה האחורית של המפקדה בקפל קרקע, ומשם פעלנו כדי לתחזק את המוצב מבחינת מרפאה, רכב וקשר.

בנתיים התחילו לצלוח ולהעביר טנקים לגדה המערבית של התעלה, רופא הגדוד החל לטפל בפצועים שנאספו מכל אזור הצליחה (טיפל בכולם- לא רק בגדוד) מכיוון שהמסוקים לא יכלו להגיע לשפת התעלה התחלנו להעביר את הפצועים ברכבים במרחק 3-4 ק"מ שם חיכו המסוקים לפינוי.

שאני חוזר מאחד הפינויים האלה במקום לפנות שמאלה המשכתי ישר והגעתי לקרב הטנקים בחווה הסינית ומיד הסתובבתי ונסעתי חזרה למוצב (גם וויז לא היה עוזר שמה).

באחת הפעמים שלחתי לאשתי דרך הטייסים דרישת שלום מהחזית עם מכתב - הטייסים היו הדרך הכי מהיר למרכז.

נאספו שבויים של מצרים והיה צריך לפנות אותם למשטרה צבאית אני וחבר היינו אחראים להעביר אותם- דיברתי עם אחד מהשבויים שהוא סגן אלוף מפקד טייסת והוא הביא לי בעצבנות את המפתח לביתו בקהיר.

כשעזבתי את המוצב כולו היה מחורר בבורות והתוצאה- 50 הרוגים ו-200 פצועים.

התפננו למוצב 'לקקן'.