נהג טנק צופה בכל.

שדה הקרב לפניו וכל האימה נפרשת לפניו. הוא לבד בתאו - רק מערכת הקשר מחברת אותו עם האחרים.

אין לו עם מי לחלוק את חוויותיו, תחושותיו ופחדיו. וכשאני מנסה לדמיין מה ראית דב יפה לאורך ימי הלחימה והפגיעות שנפגענו ועד לשדה הקטל האחרון אליו נקלענו ליד נחל גשור שבו חדלת ושהיה מלכודת מוות ודאית.

ואתה ממשיך לנהוג ולא מראה שום סימני היסוס או ויתור.

איש לא העלה על נס את גבורתך ותושייתך. אני מוצא חובה לנסות ולו במעט לעשות זאת בהזדמנות זו.