שבת, עשר בבוקר, יום כיפור, לפתע השקט מופר, טלפון מהיחידה, עוד חצי שעה יגיע רכב לאסוף אותך על מנת שתגיעי ליחידה,

בדרך אנחנו שומעים על מטוסי קרב סוריים שחצו את הגבול והצבא המהולל של ישראל לא מגיב, בתום המלחמה התברר לי כי למרות שהיחידה שלי קיבלה התרעות ראשונות עוד ביום חמישי,

מקבלי ההחלטות בממשלה סרבו להאמין, מפקד היחידה שלי על דעת עצמו החליט להוציא רכב שיאסוף את חיילי היחידה ששהו מחוץ לבסיס,

הקושי העצום הייה להתמודד מול הרשימות הבלתי נגמרות של חללי המלחמה וחוסר הידיעה מתי זה יסתיים.