קרב גמלא התחלתי בנסיעה מזרחה על דרך העפר.

דיווחתי על כלים כבדים, הנעים על הציר מולי. לאחר נסיעה קצרה הגיע מולנו תומ"ת מגדוד 405, שנסוג מהרמה - מחזה שלא אשכח לעולם : תומ"ת עמוס בחיילים פצועים מבוהלים, שנסוג בבהלה מערבה לכיוון הכינרת (לאחר שעמדות גדוד 405 בגולן נשטפו על-ידי שריון סורי - אב"ץ). הם סימנו לנו להסתובב, ולחזור חזרה, כי טנקים סוריים דולקים בעקבותיהם. לא שמעתי לעצתם, והמשכתי קדימה, מזרחה וחתרתי למגע עם טנקי האויב. לפי התרגולת השארתי את דוד ברטל, סמל המחלקה, עם ג׳יפ נוסף בפיקודו של עוזי מילמן בחיפוי כ - 500 מטר לפני מקום ההיתקלות.

המשכתי בנסיעה מזרחה על דרך העפר, כעבור נסיעה קצרה נוספת עלו מולנו ארבעה טנקים סוריים. מאחר שלא היו לי הרבה אפשרויות, שברתי ימינה מהציר, ונכנסתי מאחורי גל אבנים, הג׳יפ השני בפיקוד שלומי פרטוש ז״ל ביצע תפנית דומה, ונעמד מימיני, כשלא היו לו קו אש ועמדת ירי. כיוון שלג'יפ שלי לא הייתה אפשרות לצודד, או לשפר עמדה, ג׳אנו אלי התותחן ביצע ירי בכינון ישיר מעל מנוע הג’יפ. ירינו על הטנק, שהיה קרוב אלינו, ובין הארבעה היה השמאלי (הצפוני) ביותר בטווח כ-150 - 200 מטר. הפגז פגע באזור השרשראות, אך לא התפוצץ בגלל שפגז התותח נדרך רק אחרי מעוף של 300 מטר. הטנק שנפגע הושבת (כיוון שפרס זחל - אב"ץ), ולא יכול היה לנוע, אך מבחינת הפעלת כלי-הנשק שלא נפגעו ,יכול היה לבצע ירי בנשק קל (נק"ל) ובפגזים.

בשלב הזה קראתי בקשר קריאות מצוקה בתקווה לקבל סיוע כלשהו, ולא נעניתי. עברתי לרשת הגדודית, וגם שם לא נעניתי. למיטב זיכרוני, עברתי גם לרשת החטיבתית, וגם שם נותרתי ללא מענה. החיפוי בפיקוד ברטל דוד שהשארתי מאחור ראו את הטנקים עולים מולנו ביצעו את המוטל עליהם לפי התירגולות והג’יפ בפיקוד עוזי מילמן והתותחן גבאי צדוק ירו שני פגזים שפגעו לפני הטנקים. עם ההיתקלות, הכוח, שנשאר מאחור עם הסמג"ד, התקפל, וירד במעלה גמלא לכיוון הכינרת, במחצית הירידה פגש טנקי שרמן (מגדוד 95 בפיקוד יעקב נויפלד מחטיבה ממוכנת 4 קרייתי - אב"ץ), שעלו בציר גמלא לרמה.

נשארתי בודד במערכה עם מחלקת התול"ר - שני ג’יפים, שנשארו בחיפוי, וג׳יפ נוסף איתי באזור ההיתקלות עם הסורים מזרחית לשפת המצוק . לאחר הירי שלנו הטנקים הסורים עצרו את תנועתם, נסעו אחורה וירדו למדרון אחורי על-מנת לא להיפגע. החלטתי לשנות את המשימה, ולבצע נסיגה, ולחבור לכוח הסמג"ד ציון זלוף (זיו) בנקודה, שבה נפרדנו. לאחר הירי שלנו זיהו אותנו הטנקים הסוריים, והמטירו עלינו אש תופת נק"ל ופגזים, אשר התעופפו מעל לראשינו. פתחתי נרות עשן, וזרקנו רימוני עשן ובחסות המיסוך ביצענו נסיגה לכיוון נקודת יציאתנו. כשהגעתי למקום, שממנו יצאתי, חברתי לשני הג׳יפים, שנשארו בחיפוי עם הסמל ברטל דוד וביחד המשכנו למקום