N12

הזיכרון שלי מלחמת יום הכיפורים

חזרה

שלום פרץ

חיל התותחנים
חטיבה 875
כיבוש המובלעת הסורית

זאת טעימה מהזיכרון שמלווה אותי 50 שנים, פוסט בפייסבוק שפרסמתי שמספר את הסיפור:

48 שָׁנִים שֶׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ אוֹתָם 48 שָׁנִים שֶׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת אוֹתָן הַמִּלִּים 48 שָׁנִים בְּאוֹתָהּ אינטונציה 48 שְׁנֵים שֶׁיֵּשׁ לִי שְׁנֵי קוֹלוֹת בְּרֹאשׁ 48 שָׁנִים הֵם חַיִּים אִתִּי, אֲנִי חַי אוֹתָם 48 שָׁנִים אַרְבַּע מִלִּים - "נִפְצַעְתִּי" - "אֲנִי רוֹצֶה לָמוּת" 48 שָׁנִים שֶׁהֵם מֵתִים . 19/10/1973 רמת הגולן מעבר לחרמון, הסורים מפגיזים, נצמדנו לזחל. ואז בום. קמתי, הסתכלתי מסביב חיפשתי אותם...בכוחות אחרונים חיפשתי מקום מסתור, צעדתי לכיוון הדלת של הזחל ואז נפלתי...שכבתי על הרצפה, הסתכלתי על הרגל שלי והבנתי שנפצעתי.

סרן אבינועם שרון ז"ל מקיבוץ אפק, יצא מהזחל... "נפצעתי" זו המילה האחרונה שאמר. ואז נפל... שכבנו זה לצד זה, הוא שתק, ומאז אני לא מפסיק לשמוע אותו. כשהתחיל הפינוי, את הפצועים לקחו לתאגד ואת ההרוגים ל....בדרך לתאגד שכב לידי "נודלמן", כל הדרך הוא צעק "אני רוצה למות"... הוא שתק, אבל אצלי בראש הוא עוד צועק. במילה אחת ובאותו הטון. ארבע מילים צועקות לי בראש בשני קולות.

למשפחת שרון, סיפרתי על הרגעים האחרונים של אבינועם ז"ל. נשארו לי עוד שלוש מילים צועקות. 48 שָׁנִים שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לְסַפֵּר לְמִשְׁפַּחַת נוּדֶלְמָן, 48 שָׁנִים שֶׁאֲנִי מְתַכְנֵן אֵיךְ יִרְאֶה הַמִּפְגָּשׁ, מָה אֲסַפֵּר לָהֶם? אֵיךְ יָגִיבוּ? אוּלַי בִּכְלָל הֵם כְּבָר שָׁכְחוּ וְרַק אֲנִי עוֹד חַי אֶת זֶה, כְּאִלּוּ זֶה הָיָה אֶתְמוֹל?! אַחֲרֵי מַאֲמַצִּים רַבִּים, פְּנִיּוֹת, מִדּוֹר חִפּוּשִׁים... 12/10/2021, הטלפון מצלצל, "הלו שלום"" -מדבר "שלום, מדברת עדי מחיל התותחנים, בהמשך לפניה שלך בנוגע למשפחת נודלמן..." - נכון. "איתרנו את הבת שלו, והיא מעוניינת שתתקשר אליה... ................. 05466.... -"הלו, אי....ה מדבר שלום פרץ, הייתי עם אבא שלך...שנים שחיכיתי לשיחה הזאת...."

זו היתה שיחת טלפון ארוכה, מערבולת של רגשות, אין ספור מחשבות. אַחֲרֵי 48 שָׁנִים הַמִּלִּים שֶׁל נוּדֶלְמָן הִגִּיעוּ לִמְחוֹז חֶפְצָם. הבת שלו אישה נחמדה כבת 48, היא לא ידעה על המילים האחרונות של אבא שלה...סיפרתי לה. כנראה לעיתים אצלי בראש "הצעקות התגברו" רק כדי שאמשיך לחפש אותה, לספר לה על שלוש מילים, על המוות. על אבא ששתק. לִי עֲדַיִן יֵשׁ שְׁנֵי קוֹלוֹת בָּרֹאשׁ, הַמִּלִּים הִגִּיעוּ לִמְחוֹז חֶפְצָם. 19/10/1973 - 12/10/2021