אמצע אוקובר 1973 אני ביחידת "ציידי טנקים" שהוקמה עיי קצח'ר תוך כדי מלחמה [כדי לתת תשובה לחוליות "טילי הסגר" שהסבו לשריון שלנו אבידות כבדות]
מורכבת ממשקים וקצינים ומפוקדת עיי קצינים מיח' ה101 האגדית. כמו מיכה קפוסטה שפיקד עלינו.

עברנו מאיזור "כברית" ל"וילה" בצמוד לאגם המר הקטן והתמקמנו שם .
התחמשנו בנשק שלל ובאמצעי לחימה שלל שהיו טובים בהרבה ממה שקיבלנו מצה'ל שם גם הוספנו לעצמנו נגמש ב.ט.ר. אמפיבי מצרי חדש [ישר מהימח המצרי] השמשתי אותו עבורנו כולל סיבוב רטוב בתוך האגם המר [בדיקת עבירות].

פגשתי באיזור העיר "פאיד" את איציק שהיה מאורס לשולי צוריאל והיכרתי אותו מביקוריו בבית הכנסת בקריה [קרית שמואל ליד חיפה] בשבתות כשבא לבקרה.
איציק היה כמוני מילואימניק טרי שהתיצב כמוני בקצח'ר ונשלח לאותה הגיזרה שקרובה אליי בגבל עתקה שמחנו מאד להפגש שם והוא ביקש לעבור ליחידה שלי הבטחתי לו שאדבר עם המפקדים [הוא ממש רצה לעבור באותו הרגע] [שיכנעתי אותו לעשות את זה מסודר] [למרות שהבלאגן היה גדול ואנשים זזו מיחידה ליחידה "תוך כדי תנועה"]

קיבלנו פקודה לטפס על "גבל עתקה" דרך ואדי קרוב לעיר "סואץ" טיפסנו משך לילה וחצי יום עד לאחת הפסגות בשיא תוך כדי התארגנות נחתו עלינו פגזי מרגמות 120 מצרים אך יצאנו ללא נפגעים.

הגענו למעלה ללא מים וללא אספקה ...הבטיחו לשלוח יחידה נוספת עם אספקה אך דבר לא הגיע . לאחר עוד לילה לפנות בוקר היגיע אדם בודד [מפקד סיירת חטיבה 5] הגיע לבדו כל שאר החילים לא הצליחו לטפס את העליה הזו של "גבל עתקה" "המפקד" הביא פק'ל אחד בלבד ובה קופסת שימורים שמהמים בתוכה שתינו כולנו.

למחרת הופגזנו שנית עיי מרגמות 120 מצרים לאורך הגיזרה על ה"גבל" ובהפגזה זו איציק נהרג.