הזיכרון שלי מתחיל בגיוס ב 6 לאוקטובר כאשר אני אמור להינשא ב 23 לאוקטובר.

ביום הגיוס הודעתי למפקד שלי על תאריך חתונתי והוא ענה לי שלא אדאג, עד אז תיגמר המלחמה.

היינו פלוגת חמ"ץ באוגדה 143 (של אריק שרון). בדרך לתעלת סואץ בין "טסה" למוצב "לקקן" (לא זוכר תאריכים) באחד הלילות קיבלתי הוראה ללכת על ציר עכביש ולהורות לכל כלי הרב הנמצאים על הכביש לרדת לחולות על מנת לפנות דרך לדוברות שאמורות להגיע לתעלה.

כל הלילה התקדמנו על ציר עכביש והורדנו רכבים לחולות כאשר מראש היה ידוע שחלק מהרכבים ישקעו בחולות, בסביבות השעה 0300 הגענו לטח ריק, המשכנו עוד כ 200 מ' ונתקלנו בשני טנקים על הכביש, ביקשנו מהם לפנות את הציר בתמימות ומחוסר ידיעה שהטנקים האלה היו הראשונים בקו החזית .

הטנקיסטים היו המומים מזה שהגענו אליהם וקצת צחקו עלינו. בהמשך הדוברות הגיעו לתעלה, התחברו ויצרו גשר .

אנו התמקמנו בחצר "המוות" וכיוונו את הכוחות הלוחמים שחצו את התעלה על הגשר ואת כוחות ההספקה והפינוי תוך כדי מתחי קטיושות שנורו עלינו ומטוסים שניסו להפציץ את הגשר. באחת מההפגזות נהרג חברי יעקב אסולין.

בהמשך הופקדנו לשמור על חפ"ק האלוף אריאל שרון וכמובן יש עוד מלא אירועים וחוויות קשות שחווינו.