הסיפור של יוסי ראוכמן.

יוסי ראוכמן, מהעיר אשקלון, היה חבר שלי, שנפצע באופן קל במהלך המלחמה. ביקרתי אותו פעמיים רבות בבית החולים. במשך הזמן, חברים שנפצעו הרבה יותר קשה ממנו כבר שוחררו, והוא נשאר מאושפז. כעבור זמן, התברר לי כי הוא חלה בסרטן קשה ולכן לא השתחרר מבית החולים.

באחד הביקורים שלי בבית החולים, כשהייתי יחד עם עוד חברים מהיחידה, עו"ד שלמה שגיא, יהודה ביק ועמוס ישראלי, יוסי ביקש מאתנו לכתוב צוואה. הוא היה מודע למצבו הקשה ובצוואתו ביקש לאפשר לו להיקבר בלוויה צבאית. הוא גם הוסיף וביקש, שבמידה ומשרד הביטחון לא יאפשר לו לוויה שכזו, הוא תורם את גופו למדע ואינו מעוניין בקבר. כאשר יוסי נפטר, משרד הביטחון לא הכיר בו כחלל צה"ל. אשתו, בעת צערה, לא ידעה כיצד תוכל למלא את צוואתו של בעלה ופנתה אלי ואל חברי בבקשה לנסות לסייע לה.

החלטנו, החברים מהיחידה של יוסי, לקיים עבורו באופן עצמאי לוויה צבאית. ביום הלוויה, לבשנו כולנו את מדי צה"ל ונשאנו את יוסי בדרכו האחרונה כשאנו בלבוש צהל"י ומלווים ע"י מחט החטיבה, נתקה ניר, כשגם הוא הגיע במדיו. המח"ט נשא דברים ואנו הצדענו לו כאשר נטמן באדמה. יוסי לא נקבר בחלקה הצבאית אבל זכה לליווי של חבריו באופן שבו ביקש להיטמן.

חודש לאחר הלוויה, הוכר יוסי ראוכמן כחלל צה"ל ע"י משרד הביטחון ואשתו זכתה להכרה כאלמנת צה"ל.