עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים הייתי צנחן מיל' בן 26. הוזעקנו מיד לגדוד הצנחנים שלנו 343, מבוסס על יחידת המערך המוצנח (אז עוד אסור היה לומר שהיינו גדוד ל"איגוף אנכי", עם תותחים מוצנחים). היינו חלק מהאגד הארטילרי 9693 (מפקד האגד היה אל"מ רן כהן, לימים חברי ב"שלום עכשיו" ואח"כ ח"כ ושר) בעוצבת כדור האש. למחרת נענו מהר מערבה לנבי מוסא (לפני ים המלח), מחשש שטנקים ירדנים יעלו משם לכבוש את ירושלים. סגן קצין צנחנים ראשי אל"מ שמואל פרסבורגר הסביר לנו שחיל האוויר והשריון עסוקים בסיני וברמת הגולן ולא יוכלו לעזור לנו, ובדרכים לירושלים עלינו לחפור בורות ולמלא אותם בחומר נפץ (כמו שעשו הרוסים נגד הגרמנים במלחמת העולם השנייה...), וכך עשינו 3 ימים.

אז צה"ל הבין שירדן לא תשתתף במלחמה, ופקדו עלינו להצפין מהר להר החרמון, שצבא סורי כבש, לעזור בקרב עליו. בבלגן הכללי דהרנו צפונה על מכוניות פרטיות שצה"ל החרים... הכיתה שלי דהרה צפונה על טנדר מסחרי... בערב הגענו לחרמון התחתון, ושמענו שגולני לא הצליחו לכבוש חזרה את החרמון העליון. התחלנו להפגיז את החרמון העליון. בלילה חייל מהגדוד שלי יצא להשתין, וחייל אחר שנבהל ירה בו והרג אותו. צר לי שאינני זוכר את שמו, אבל יהי זכרו ברוך! המשכנו להפגיז המון את החרמון העליון, עד שהורו לנו להפסיק, וצנחנים עזרו לגולני לכבוש את הר החרמון.

משם הריצו אותנו לדרך עפר מצפון לקיבוץ יפתח, ומשם הפגזנו ימים רבים את "פתח לנד" בלבנון.

בשל ההרוגים הרבים במלחמת יום הכיפורים הוחזקנו במילואים חצי שנה! לבתינו יצאנו בערך אחת לחודש. חודשים אחדים "גרנו" במושב מרגליות - בלולים... ב-20.11.1973 נולד בירושלים בני הבכור איל, וקיבלתי 3 ימי חופשה...

כך סיימתי את מלחמת יום הכיפורים כצנחן מיל' בלי צניחות - אבל עם בן בכור!