לא אשכח שיוסי אמר לי: "דביל, אתמול התחתנת, הטבעת עוד מבריקה, ואתה כאן בהפגזה... "

בפרוץ המלחמה, הייתי שבועיים וחצי לפני כניסה לקבע, ושלושה שבועות לפני חתונה.

פיקדתי על קבוצת חיילים בדרג ד'. בין השאר היינו אחראים על זעט בסוללות טילי קרקע אויר - ההוק ברחבי הארץ. במהלך המלחמה, הוקפצנו פעמים רבות לטיפול בתקלות בסוללות רבות, מרמת הגולן ועד תעלת סואץ.

בסוף המלחמה, קיבלתי לילה אחד חופש, כדי להתחתן. אחרי לילה במלון הילטון ת"א, שנתן חדר במתנה לכל חייל שהתחתן במלחמה, עליתי עם אחד מפקודיי - יוסי - על טיסה לבסיס פאיד שמעבר לתעלה, עם ציוד חליפי לסוללת הוק שהיתה ממוקמת בפאתי העיר סואץ.

לאחר נסיעה משדה התעופה , דרך אזור ממוקש, הגענו לסוללה. פרקנו את הציוד, ואז החלה הפגזה. תפסנו מחסה מתחת למעביר מים.

לא אשכח שיוסי הביט בי, ואמר לי: "דביל, אתמול התחתנת, הטבעת עוד מבריקה, ואתה כאן בהפגזה... "

אבל שנינו ידענו שאין אופציה אחרת!

אמנם איש לא נפגע בהפגזה זו, שנקטעה ע"י מטוסינו, אבל הסוללה נפגעה, כולל הציוד שלנו, והיינו צריכים לחזור לבסיס להתארגנות מחודשת.

חזרנו לשדה פאיד, ועלינו על הרקולס שנשא פצועים למרכז הארץ.

הטיסה הייתה הזויה. המראנו לטיסה בגובה אפס. בתא הטייס היו שני צוותים של טייסים. היה שקט מתוח. כך טסנו ממש בין הדיונות, כאשר מדחפי המטוס מעלים את אבק המדבר (סיני) במשך דקות ארוכות כנצח. כאשר המטטס החל לנסוק, ונשמעה אנחת רווחה בתא הטייסים, שאלתי אותם לםשר הטיסה הנמוכה להפחיד. רק אז לאור הסברם, הבנתי שטסנו במסדרון צר בין הארמיה השניה והארמיה השלישית של המצרים, ועליה לגובה היתה חושפת את המטוס לירי טילים שלהם.

המלחמה הזו היתה נוראית. ואת רובה איני זוכר בפרטים. אבל יום זה, לא יישכח ממני לעולם!