שני אחים באותה מלחמה ובאותה מפקדה.

ביום כיפור כאשר אני בבית הכנסת התקשרו והזעיקו אותי לבסיס מפקדת אוגדה 162 ושם פגשתי את האח שלי.

עלינו מייד על הנגמשים ומשאית האפסנאות שלא כללה מזון. היינו רעבים מאוד מאחר שלא היה מה לאכול ראינו עצי תמרים לא בשלים.

בא לי רעיון מה עושים זורקים אבנים על התמרים ואת כל מה שנפל הנחנו על מכסה המנוע של הנגמ"ש ולאחר כשעה התמרים התחילו להתבשל וטרפנו אותם איך שהם. במהלך הלחימה קיבלנו מנות קרב למשאית.

לא היה זמן לאכול היה לא נעים בכלל כי לא ידענו מה המטרה שלנו.

כשהגענו לתעלה על מנת לחצות אותה הודיעו לנו שיש הפסקת אש בשעה 19.00 המתנו למרגלות התעלה. חמש דקות לפני 19.00 התחילו הפגזות עלינו המון זמן .עזבנו את הרכבים והתפזרנו רחוק כך שכל אחד תפס מחסה .

כשהסתיימה ההפגזה התחלנו לחזור לרכבים. והתברר שיש הרוגים ופצועים. חיפשתי את שלמה אחי בצעקות.שלמה.שלמה.שלמה....לא שומע כלום.

לאחר מספר דקות אני שומע מרחוק רפי.רפי.רפי.ואז נירגעתי כי אח שלי צעק נפגשנו התחבקנו עם דאגה עמוקה.

מי רואה את המפגש המדהים. המפקד שלנו ניגש ושאל מה הולך פה אתם אחים? אמרנו אנחנו אחים.

המפקד שואל מי יותר גדול....שלמה יותר גדול....אמר המפקד אסור שני אחים במפקדת האוגדה תיקח את כל הציוד שלך ותחזור הביתה. ובאותו ערב עברנו את התעלה. והגענו לאפריקה.

שם הינו מקוטרים 3 ימים ולא ידעו. במלחמה שירתי 6 חודשים 180 יום במקום שנקרא "אום מחצה" השלג ירד עלינו (פעם ראשונה בסיני) נחלים הציפו אותנו ..

וכך הסתיימה המלחמה כמו חלום.

היה קשה מאוד..זו ארצנו וכאן נולדנו ואין לנו ארץ אחרת.

תחי מדינת ישראל...